הדלקת נורה ביום טוב

שאלה

ב"ה שלום. קראתי בספר של הלכה של רבני בוכרה אם אני לא טועה, שמותר להדליק נורה ביום טוב, הוא הסביר, בערך, שחיבור שני החוטים זה בדיוק כמו הדלקה מנר לנר, השאלה שלי האם כולם מסכימים לזה ? האם אין פה בעי'ה אחרת של בונה ? האם יש מחלוקת בפוסקים לגבי זה או שכלל לא דיברו על זה. האם ניתן לדעת מה דעת מרן או רמ"א או רבי שניאור זלמן בעל התניא בנושא ? כמובן שלא הי'ה בזמנם חשמל אבל האם היסוד להתיר או לאסור את הנורה נמצא בדבריהם או לא ? מסקרן אותי מאוד לדעת כי אני הולך לפי פסקי בעל התניא במיוחד מה דעתו בנושא, האם מותר לי להדליק ביום טוב נורה או אסור, אין לי מושג איפה ניתן לעיין בנושא הזה, אשמח קצת לקבל מקורות אם אפשר. בברכה

רב משיב

אביא לך כאן מספרו החשוב של הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה הרחבות פרק ה, סעיף ה, ד.

יש שרצו להתיר הדלקת נורה חשמלית ביו"ט משום שהאש כבר קיימת בחוטים ובסגירת המעגל אינו מוליד אש אלא מעבירה ממקום למקום. וכ"כ אבן יקרה (ח"ג קסח); ומצור דבש (אב"ד דמצרים סי' י); שו"ת פרחי כהונה (הודפס בקזאבלנקה א, סד); הרב יוסף משאש בשו"ת מים חיים (או"ח צד); משפטי עוזיאל (א, יט). אמנם פוסקים רבים דחו את דבריהם, שכן במציאות החשמל נוצר רק בפגישת חוטי החשמל.

ויש אחרונים שהתירו מטעמים אחרים: הרב צבי פסח פרנק בירחון קול תורה (תרצד, חוברת א-ב) התיר הדלקת חשמל אע"פ שמוליד אש, כיוון שאין כאן הבערה בידים ממש, אלא גרמא בלבד. וז"ל: "ולפי"ז יש לדון דבסבובו להכפתור שבתוך המעריך – אינו אלא גרמא… שזה המדליק מסלק הגשר אשר דרך בו יעבור הזרם… ומכל שכן לענין כיבוי".

וכן כתב להתיר בעל ערוה"ש (תשובה מתוך כתב העת בית ועד לחכמים שנה א, גליון א, ניו יורק שבט תרסג; הובא בספר 'כתבי ה'ערוך השולחן' בחלק השו"ת סימן ז), וז"ל: "להדליק אור העלעקטרי ביו"ט נראה לענ"ד להתיר, ואין מוליד אש ביו"ט כמו בחיכוך עצי גפרית, דבשם אין בהעצים כח עצם האש אלא שיסוד האש בו מרובה, ומהתחככו נולד אש. אבל בזה העלעקטרי יש כח אש ממש אלא שאינו מאיר, ובהפגש השני כוחות הנגדיים זה לזה החיוב והשלילה יצא האש לפועל ממש והמה כגחלת אשר ע"י נפיחות הפה יצא השלהבת, שאינו נולד… ואפילו אם נאמר שהוא גורם להולדת האור, לא אשכחן גרמא דאסור ואין כאן מעשה… והרי בכאן אינו אלא כפותח פתח. כן נראה לענ"ד לפי הבנתי במלאכת העלעקטרי כי אינה מצויה ברובי הערים שלנו שאוכל לעמוד בדיוק על תוצאותיו".

והרב יוסף משאש כתב (שו"ת מים חיים צד): "ומה גם דאיסור הוצאת אש מהאבנים וכו', אינו אלא איסור קל דרבנן לכתחלה, דבדיעבד אם הוציא מותר להשתמש בו… וא"כ נוכל לחלק בו בפשיטות, דדוקא נולד הנראה לעיניים, כהוצאת אש מהאבנים וכו' ומזכוכית לטושה, וגם יש בו טרחא ומעשה רב שמחכך בחוזק יד אבן עם אבן וכיוצא עד שמוציא האש… בזה הוא דאסרו רבנן לכתחילה, אבל בנד"ד אף אם נעלים עיניים מהאמת ונחשבהו נולד, מ"מ הוי נולד שאינו נראה לעיניים ונעשה מהר כלאחר יד, וא"כ ודאי שרי בלא ספק". (ובישכיל עבדי ח"ד או"ח כז, דחה סברתו, שהואיל והאור לא היה ניכר כלל, הרי זה מוליד גמור).

אמנם למעשה דעת רובם המכריע של האחרונים לאסור משום מוליד. ואין זה משנה מה גדר הדבר שמולידים, אש או כוח אלקטרי, שכן האוסרים חשמל בשבת מחמת מוליד, יאסרו גם ביו"ט, שכל יסוד איסור הבערת אש משום מוליד (ביצה לג, ב). וכ"כ מרן הרב קוק זצ"ל (אורח משפט עא): "וגם ביו"ט אינני נמנה בין המתירים, מטעם מוליד, דסוף סוף אין כאן אש בפועל במכון החשמלי, אלא כח שמוציאים ממנו את האש ע"י התנועה". וכ"כ אחיעזר (ג, ס); הרגאטשובר בשו"ת צפנת פענח (קעג; רעג); חלקת יעקב (א, נא); שו"ת לב יהודה (סימן יז); ישכיל עבדי (ד, או"ח כז); אול"צ (ח"ג, כ, א בביאורים; שם, ו בביאורים); תרומת הגורן (א, קט, ג); חזו"ע (עמ' נג; יחו"ד א, לב); באהלה של תורה (ח"ב, כג, ה); פס"ת (תקב, ב).

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן