שלום, נפצעתי בצבא – פוסט טראומה , ומזה 13 שנים אני מטופל והייתי בעבר אצל 12 פסיכיאטרים!, נטלתי עשרות סוגים של כדורים פסיכיאטריים, וכעת גם יש לי פסיכיאטר פרטי , וטיפול תרופתי קבוע כל יום מספר פעמים ביום. קראתי "דין שיכור בתפילה" -עפ"י רוב הדעה שאינו יכול להתכוון ולכן פטור/ויש הסוברים אסור לו להתפלל!. אני במצבי שלא עושה דבר, הכדורים (הם חזקים), "מכבים" את מערכת הרגשות שלי , ומזה שנים אין לי יכולת לשמוח/ליהנות/ובעיקר להתכוון. אני מרגיש כמו "רובוט", אף הייתי בטיפולים ועשרות אמרו לי משך השנים שאני "מנותק רגשית", כמו "רובוט" ,ואני מרגיש עצבנות ותחושת מתח נפשי זאת עוד בטרם הדברים נאמרו מצד מטפלים/מקומות טיפוליים שניסיתי לטפל בעניין הנפשי. אני מרגיש בחיים "חי -מת", אני "עומד" במקום מזה 13 שנים, לא מצליח לעבוד ולתפקד בצורה תקינה. מה הדין שלי לעניין חיוב בתפילה, פטור?/חייב?. ובבקשה להוסיף מקור תומך בתשובה ,)העניין שאני מנסה להבין האם אפשר להקביל דין אדם הנוטל כדורים חזקים (אף מומחה ברפואה מודה), ואשר הם שקולים כאילו זה האדם שותה כל יום 3 בקבוקים של וודקה! (משקה חריף), וזאת להוציא שאסור לו "כדין שיכור"/ חוסר כוונה הלב , הואיל והטיפול הכימי משבש את יכולתו להתרכז/לרצות באמת!/ חוסר הנאה/ יכולת להתכוון, המילים בתפילה יוצאות בלי חיבור רגשי ותחושה, אלא בתחושה העצמית "כסתם מילים" תודה.
