הרב כותב כך:
הגליצרין מיוצר על ידי הפרדת התרכובות שומניות מסוג ‘טריגליצריד’ למולקולת גליצרין ושלוש מולקולות של חומצות שומן. בתחילה, לפני כמאה וחמישים שנה, השתמשו בגליצרין לצורך הסמכת והמתקת משקאות חריפים. הפקתו נעשתה על ידי הרתחה שלא פסלה אותו מאכילה, וממילא הוסכם שהשימוש בו אסור (דרכי תשובה קג, ע; ישמח לבב יו”ד כד). עם התפתחות תעשיית המזון החלו להשתמש בגליצרין גם כחומר מייצב, מתחלב, משמר, מונע התגבשות, ושימושים נוספים שאינם לטעם. כיום, בעת זיקוק הגליצרין, מערבים בו חומרים הפוסלים אותו מאכילת כלב, כגון סודה קאוסטית. יש אומרים שבשלב זה, פוקע ממנו האיסור (מעשה חושב ה, יב, יג). ולרוה”פ כיוון שטעמו נפגם מחמת חומר אחר שעירבו בו, ולאחר שמוציאים אותו ממנו חוזר הגליצרין להיות ראוי לאכילה, נשאר איסורו של הגליצרין במקומו (חוות דעת קג, א; חלקת יואב יו”ד יא; אול”צ א, לד).
עוד נחלקו האחרונים אם הפרדת הגליצרין מחומצות השומן נחשבת ל’פנים חדשות’: מצד אחד אפשר לומר שכיוון שתרכובת הטריגליצריד מתפרקת למולקולות שונות, מדובר בפנים חדשות. מצד שני, אפשר לומר ששינוי שהופך חומר לפנים חדשות הוא שינוי בסדר הרכבה הפנימי של המולקולה, וכיוון שהסדר הפנימי של מולקולת הגליצרין לא השתנה, דינו נותר כשהיה. למעשה, בשרידי אש ב, כא, היקל, וכן ביאר בצי”א ו, טז. ומנגד, במנח”י ה, ה, החמיר, ולכך נוטים רוב הפוסקים למעשה, עכ"ל
לא הבנתי, לטעם השני שגליצרין נחשב לפנים חדשות, משמע שזה היתר גם אם נאמר שהפסול של אכילת כלב לא הוי טעם להתיר, כיון לאחר שמוציאים אותו ממנו חוזר הגליצרין להיות ראוי לאכילה, בכל אופן כיון שבאו פנים חדשות לכאן, הוא מותר. שאלתי: הרי הגליצירין עצמו הוא שומן איסור, וזה כמו מי שלוקח שומן אסור, וחותך אותו לשנים ומה שייך להתיר משום פנים חדשות.
