זאת ההלכה למעשה כפי שהדברים מובאים בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9): הרואה עצי פרי בתחילת פריחתם, מברך "ברוך… שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להנות בהם בני אדם". לכתחילה יש לברך בחודש ניסן על ראיית שני אילנות לפחות שהתחילו לפרוח ואין עליהם עדיין פירות כלל. לא בירך בניסן או שאין במקומו שני אילנות ללא פירות, יברך על אילן אחד לפני או אחרי ניסן, ובלבד שפירותיו עדיין קטנטנים ובקושי ניכרים. בארצות בהן הפריחה מתרחשת בחודש אחר, יברך על האילנות בזמן פריחתם. לא מברכים על אילנות ערלה או שידוע שהורכבו באיסור, אבל כל שלא ידוע שהעץ מורכב או ערלה, אפשר לברך עליו. ראה אילנות ולא בירך, יברך כשיראה אותם שוב, ומותר לברך גם בשבת. גם נשים מברכות ברכה זו. וזה מספר ההרחבות של פניני הלכה:
עד איזה שלב בצמיחת הפרי אפשר לומר את הברכה
כתב המרדכי (ברכות קמח) שאם לא ראה את העצים בזמן שהיו מלבלבים והפירות כבר גדלו, בכל זאת יברך את ברכת האילנות. וכן מבואר בתשב"ץ קטן (שכב), והגה"מ (י, ט). וכך פסקו א"ר והגר"א. לעומת זאת דעת הטור ושו"ע (רכו), שאם הפירות גדלו לא יברך עוד, שהברכה נתקנה דווקא על 'אילני מלבלבי' כלשון הגמרא (ברכות מג, ב). וכן פסקו ברכ"י (רכו, א), ומאמ"ר (רכו, א) ורוב האחרונים. ונחלקו מתי נחשב שגדלו הפירות ואי אפשר לברך עוד. לאשכול (עמ' סח) כל שראה התחלת גידול הפרי כבר אינו מברך, וחשש לשיטה זו בכה"ח (רכו, ט), וכך פסק הגרע"י למעשה (חזו"ע לפסח עמ' טז). ולברכ"ה ח"ד, ד, 121, על ניצני פירות יכול לברך, אבל כאשר הפירות כבר ניכרים, אין לברך. ויש מבארים את דברי השו"ע באופן שהוא מסכים למרדכי, ולדעתם ההלכה היא, שכל עוד הפירות לא גדלו כל צרכם, עדיין אפשר לברך עליהם את ברכת האילנות. ורק כאשר נגמרו כל צרכם ואפשר לברך עליהם 'שהחיינו', אין לברך עליהם את ברכת האילנות. כ"כ פמ"ג (א"א רכו, א), נשמ"א (סג, א), מ"ב (רכו, ד).
ראה את האילנות ולא בירך יכול לברך בראייה השנייה
כך דעת מהרי"ל (שו"ת קמג), "משום כך דאותה שמחה עדיין קיימא". וכ"כ האגור (שיח), וכך משמע מהטור ושו"ע רכו, שכתבו: "ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות – לא יברך עוד". ומשמע שרק זה מבטל את הברכה ולא ראייה קודמת. וכ"כ הפרישה (רכו, א), מאמר מרדכי (רכו, א), מטה משה (שסא), אליה רבה (רכו, ב), פמ"ג (רכז, משב"ז ב), שו"ת התעוררות תשובה (א, קד). אמנם לעולת תמיד (רכו, א), אם כבר ראה ולא בירך, הפסיד ברכתו. וכ"כ מחה"ש אליבא דמ"א (רכו), נשמ"א (סג, א), דעת תורה (רכו), קצוש"ע (ס, א), ספר החיים לגר"ש קלוגר (רכו), קצוה"ש (סו בדה"ש יח). אבל למעשה ההוראה המקובלת לברך גם אחר שראה, וכ"כ מ"ב (רכו, ה), ברכת הבית (כט, יד), חזו"ע (פסח עמ' כה), שעה"ב (כא, כו), אוצר ההלכות (עמ' רעו ה), וזאת הברכה (עמ' 157), שער העין (יד, ח), מנחת שלמה (א, עג, והליכות שלמה כג, לא).
