שלום וברכה! בב"י (קסח) כותב כך: "הילכך על כרחך לומר דלאו במידי דמיקרי לחם תליא מילתא אלא לא קבעו חכמים לברך המוציא ושלש ברכות אפילו בכזית אלא בלחם שדרך בני אדם לקבוע עליו דהיינו עיסה שנילושה במים לבד בלי שום תערובת אבל כל שיש בה שום תערובת ממי פירות או מתבלין כיון שאין דרך בני אדם לקבוע סעודתן עליו לא חייבוהו לברך המוציא ושלש ברכות". לכאורה עיקר חילוקו הוא האם דרך בני אדם לקבוע עליו סעודה או לא. שאלתי היא האם משום כך בג'חנון, מלאווח, בורקס גדול (כמו שמוגש באירועים) הם ייחשבו כלחם לכל דבר וממילא ברכתם תמיד תהיה המוציא, שהרי אנשים כן אוכלים אותם לארוחת ערב, וזו אפילו מנה שמוגשת בפני עצמה באירועים. [כהמשך לנ"ל, ביחס ללחמניות 'מתוקות' כן ראיתי דעות שיש לברך המוציא תמיד. מדוע לשיטתם יש ליצור הבחנה בין המאכלים, שהרי על כולם קובעים סעודה] תודה רבה!
