בענייני אבלות

כך כתב בספר גשר החיים עמ' רעד- פוקר מפורסם שפירש את עצמו מדרכי ישראל, ושפרק מעליו כל עול מדת ישראל, אין מתאבלים ואין אוננים ואין עליו, ואין קרוביו משנים בגדיהם, ואין מראים עליו עצבות, וא"צ לחלוק לו כבוד. וצריכים לקוברו ולהתעסק בקבורתו ותכריכיו. בקבורת ישראל, אלא שא"צ לקוברו בקרבת שומרי תורה ומצוות כי אם מן הצד. ומומר שהמיר את דתו, אין רשאים לקוברו בקבורת ישראל, ואין מתעסקים בקבורתו כלל, ואין אחריות ישראל אפילו מקרוביו עליו, ובודאי שאין רשאים להתאבל במיתתו. וכ"כ הרב מרדכי אליהו (בהערותיו על קצ"ע גנצפריד רא,הערה ג)- לגבי חילונים: "כיום שרובם בגדר 'תינוק שנשבה' דינם כאנוסים ומתאבלים עליהם". ולגבי נד"ד: "אמנם מי שהמיר דתו או שנה ופירש ועושה להכעיס- אין מתאבלים". אמנם קדיש נכון לומר כדי להצילה מרדת שחת (רד"ך, חת"ס שכו, כתב סופר קעא, צי"א הלכות מדינה שער ה, ד).