יש לי הרבה שאלות על זה כי יש לסבתא שלי עוזרת גויה
אני יודעת הלכות גוים בישול עכום
אבל יש לי שאלה קצת שונה.
אם היא שמה בסיר הכל על השיש אם זה בשר ירקות תבלינים ואז שופכת מים חמים ואז אני שמה את זה על האש זה בעיה?
כי הבנתי שיש עניין שזה לא כמו ששמים על האש שזה מבעבע או מתחיל בישול אמיתי.
האם זה מתבטא בזה שגוי התחיל בישול או לא נחשב? כי אני יודעת שאם אני מתחילה בישול אז מותר לה להמשיך אותי
מותר
אביא לך את כל הפרק מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה. התשובה לשאלתך מובאת בסעיף יח.
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
א. לחם מחמשת מיני דגן שנאפה על ידי גוי, אסור באכילה. וכן דין מאפי 'מזונות', כעוגות וקרקרים שמוגדרים כלחם למצוות הפרשת חלה (לעיל יא, כב). אבל לחם ומאפים העשויים ממיני קטניות, דינם כתבשילי גויים, ולכן רק אם ראוי להגישם בסעודה מכובדת אסור לאוכלם (להלן, טו).
ב. אם יהודי, אפילו ילד קטן, ישתתף בתהליך האפייה, כל עוד הדבר ייעשה בשלב שמועיל לשיבוח הפת – הפת מותרת, כיוון שבכך נעשה היכר המזכיר לישראל לשמור על ייחודם.
ההשתתפות יכולה להיות בהכנסת הבצק לתנור, או בהדלקת האש או הגברתה אף לפני הנחת העיסה עליה. ואפילו הוסיף קיסם קטן לאש, או שהחליש והגביר את אש הגז או את חום התנור החשמלי – הפת מותרת. ניתן גם להפעיל את התנור על ידי שעון שבת או שלט רחוק, וכל עוד התנור נדלק על ידי ישראל, הפת מותרת אפילו אם הגוי יאפה בו פעמים נוספות.
ג. פלטר הוא אדם שאופה לחמים ומאפים כדי למוכרם לרבים ('נחתום'), וכיוון שאין באפייתו דבר אישי, אין בה כל כך חשש של קירוב לבבות, ולכן התירו פת או מאפה 'מזונות' של פלטר גוי במקום שקשה להשיג של ישראל, ובתנאי שרבנים שמצויים בתחום בדקו שכל מרכיבי המאפה כשרים.
ד. במדינת ישראל אין היתר בימינו לקנות פת או מאפים מנחתום גוי, כיוון שלחמים ומאפים של ישראל מצויים בשפע, בין אם יהודי אפאם ובין אם רק השתתף באפייה. אבל בחוץ לארץ, במקום שקשה להשיג פת ישראל וגם קשה לדאוג שישראל ידליק באופן קבוע את תנור האפייה, הרוצים להקל רשאים לקנות לחמים ומאפים כשרים שאפה גוי כדי למוכרם לרבים, בין אם פרנסתו כאופה ובין אם הוא אדם רגיל.
ה. מקום שהותר בו לאכול פת פלטר גוי והגיע אליו נחתום ישראל – ההיתר מתבטל. אבל אם הישראל שהגיע אינו יכול לספק את כל צורכי הקהילה, או שהלחמים והמאפים של הגוי טובים יותר, או שיש לו סוגים נוספים – מותר להמשיך לקנותם מהגוי. אמנם כאשר ככלל הנחתומים הישראלים מספקים את כל צורכי הקהילה, למרות שמצדדים מסוימים המאפים של הגויים טובים יותר – אין לאכול מהם, הואיל ואין בכך צורך אלא פינוק.
ו. כל מה שהתירו לאכול פת פלטר גוי כשאין פת ישראל מצויה, הוא דווקא כאשר הפת שייכת לגוי, אבל אם גוי שעובד במאפייה של ישראל הכין לבדו את הפת, היא אסורה.
ז. הנוהג להדר בחוץ לארץ שלא לאכול פת פלטר גוי אף כשאין פת ישראל מצויה, יכול להקל במקום צורך חשוב, כגון סעודת שבת, או כאשר אין פת ישראל במרחק של 18 דקות ממקומו, או במרחק 72 דקות בהמשך דרכו (עי' בהלכות תפילה ב, ד).
כמו כן, כאשר הוא מארח מי שאינו נוהג להדר בזה, ויש לפניהם פת פלטר גוי יפה יותר מפת ישראל; אם הוא מברך ובוצע את הלחם גם עבור האורח – משום כבוד האורח ומצוות הכנסת אורחים, יבצע את פת הגוי ויאכל ממנה בסעודה. אבל אם כל אחד מברך על הפת שלפניו, יברך המארח על פת ישראל, והאורח על פת הגוי היפה.
ואם אינו מארח אלא סועד בצוותא עם חבריו שאוכלים פת פלטר גוי יפה יותר משלו, יאכל מפיתם אף שכל אחד מברך ובוצע עבור עצמו, כדי שלא יראה כמתנשא עליהם בחומרתו ויפגע ביחסים הטובים שצריכים לשרור ביניהם.
ח. כדין המהדרים בחוץ לארץ, כך דין ישראלים שיוצאים לחוץ לארץ, שהם נחשבים כמי שמחמירים בפת פלטר גוי. ובשעת הצורך, מותר להם להקל.
ט. מאכל שגוי הכין בכל דרך שמקובל להשתמש כיום בחום כדי להכין מאכלים – אסור באכילה. בכלל זה בישול, טיגון, אפייה, קלייה, קיטור, מיקרוגל. אבל מאכל שהכין גוי במליחה, כבישה או בעישון קר – מותר.
י. כלים שגוי בישל בהם תבשילים שחל עליהם איסור בישולי גויים, למרות שכל מרכיבי התבשיל היו כשרים – צריכים הכשרה כדין כלים שבישלו בהם מאכל טרף. אמנם בדיעבד שבישלו בכלי לפני הכשרתו – המאכל מותר.
יא. איסור בישולי גויים חל רק על מאכלים שהבישול מכשירם לאכילה, כגון בשר, דגים, ביצים, קטניות, דגן, קמח, תפוח אדמה, בטטה, קישוא, חציל. אבל מאכלים שרגילים גם לאוכלם כמו שהם חיים, כחלב ומוצריו, פירות, עגבניה, פלפל ובצל, אינם בכלל האיסור, שכן מכיוון שהבישול לא הכשירם לאכילה חשיבותו פחותה, וממילא חשש קירוב הלבבות שעלול להיווצר בגללו פוחת.
יב. הולכים אחר מנהג הסביבה שבה אדם חי. לכן מי שבסביבתו אוכלים למשל סלק חי, אין הוא בכלל האיסור, גם אם הוא ובני משפחתו אינם אוכלים אותו חי. בשומשום קלוי ובטחינה שנעשתה משומשום קלוי, אין איסור בישולי גויים, משום שמקובל לאכול גם שומשום חי ולעשות טחינה גם משומשום חי.
יג. קביעת מעמד המאכל האם הוא נאכל חי, תלוי במצבו לפני הבישול. לכן דג ובשר שנמלחו עד שנעשו ראויים לאכילה, אין בהם איסור בישולי גויים. ואילו מאכלים כדוגמת קוסקוס, שעוברים בישול במפעל, ואחר כך מייבשים אותם בחום עד שאינם ראויים לאכילה, ובבית מערים עליהם מים רותחים ובכך הם נעשים ראויים לאכילה – אם גוי עשה זאת, אסור לאוכלם. אבל שניצל תירס וסויה שהוכנו במפעל ישראל, ודי להם בחימום – מותר לגוי לחממם בתנור. וכך דין כל מאכל מוכן לאכילה שנמצא במקרר.
יד. עירבו בתבשיל אחד דברים שנאכלים חיים כגבינה וירקות, ודברים שאינם נאכלים חיים כקמח וביצים, הולכים אחר העיקר שגם הברכה נקבעת על פיו (עי' בהלכות ברכות פרק יא).
טו. איסור בישולי גויים חל רק על תבשיל שמוגש בסעודה מכובדת כאחד המאכלים שבסעודה או כמנה אחרונה, כל אחד לפי המנהג בסביבתו (כיום זה כולל את רוב התבשילים). אדם שאינו רגיל להגיש תבשיל מסוים בסעודה מכובדת, כל זמן שידוע לו שבסביבתו מקובל לעיתים להגישו, יש לו בו איסור בישולי גויים.
טז. גם בדגני בוקר ופריכיות אורז יש איסור בישולי גויים, הואיל ויש שרגילים לאוכלם לארוחת בוקר. אבל אין איסור במאכלים שנועדו לאכילת עראי בין הסעודות, כדוגמת ממתקים, שוקולד, פיצוחים ושאר חטיפים. וכן אין איסור בתבלינים, כיוון שאינם נאכלים בפני עצמם אלא טפלים למאכל.
יז. בקפה ותה ומשקאות אלכוהוליים כדוגמת וודקה ובירה אין איסור בישולי גויים, הואיל ונועדו לשתייה ועיקרם מים שרגילים לשתות אותם חיים.
יח. אם יהודי ישתתף בתהליך הבישול, כל עוד הדבר ייעשה בשלב שמועיל לשיבוח התבשיל – התבשיל מותר, ולכתחילה יעשה זאת לפני שהתבשיל יגיע לחצי בישולו. כמו כן, לכתחילה ההשתתפות צריכה להיות בשעה שהתבשיל על האש (כמנהג יוצאי ספרד ע"פ השו"ע), כגון לערבבו או להניחו עליה, או להדליק את האש תחתיו, או להנמיך מעט את אש הגז או התנור ושוב להגבירה. ובדיעבד שההתעסקות עם האש נעשתה קודם שהיה התבשיל עליה, התבשיל מותר (כמנהג יוצאי אשכנז ע"פ הרמ"א).
לפי זה, כאשר רוצים לטגן על אותה מחבת כמה חביתות בזו אחר זו, צריך שבמשך כל הטיגון, ישראל הוא שיניח את הביצים על המחבת, מפני שלכתחילה הדלקת האש תחת המחבת מועילה רק למאכל שמונח עליה באותה שעה, שכן שותפות הישראל צריכה להיות בעת הבישול עצמו. ובדיעבד כל החביתות שהוכנו מכוח הדלקת האש על ידי הישראל, מותרות.
יט. במקומות שבהם אין קִרבה אישית בין המבשל לסועדים, כגון במטבח ציבורי או במסעדה שהטבח אינו יוצא בה אל הסועדים, אפשר מלכתחילה להעניק כשרות רגילה כדעה המקילה, אבל כשרות מהדרין אפשר להעניק רק לנוהגים כדעה המחמירה.
כ. השתתף הישראל בבישול, ולפני שהתבשיל הגיע לשליש בישולו ונעשה ראוי לאכילה בשעת הדחק, נקטע הבישול על ידי כיבוי האש או הסרת התבשיל ממנה, ובא גוי והמשיך את הבישול – המאכל אסור.
וכן כאשר הדליק הגוי את האש והניח הישראל עליה חתיכת בשר גדולה שאם לא יהפוך אותה לא תהיה ראויה לאכילה בצידה השני אפילו בשעת הדחק, ובא הגוי והפך אותה – הצד השני אסור באכילה. אבל אם הישראל הדליק את האש, הבשר מותר בדיעבד.
כאשר צולים בשר על מכשיר עגול מסתובב (שווארמה), אם הישראל הניח את הבשר או הדליק את האש, יכול הגוי לחותכו למרות שבעת החיתוך הוא מאפשר לשכבה הפנימית להתבשל, הואיל וגם בלא החיתוך במשך הזמן כל הבשר היה נעשה ראוי לאכילה בשעת הדחק.
כא. בישול גויים אסור גם כאשר הוא נעשה בבית הישראל וממוצריו של הישראל, וגם כאשר הגוי שכיר של הישראל ומבשל כדי למכור את התבשיל לרבים (שלא כדין פת פלטר לעיל, ג). אמנם בשעת הדחק גדול או בשעת הצורך כשיש עוד סיבות להקל, אפשר להקל בזה (כמובא לעיל, יט).
כב. קשיש או חולה שנזקק למטפל גוי שיסעד אותו בביתו, עליו להשתתף בבישולי הגוי. ואם אינו יכול, על ילדיו ובני משפחתו להתאמץ ככל יכולתם להכין עבורו תבשילים. ואם אין הדבר אפשרי, ידליקו נר שממנו ידליק הגוי את אש הגז. ובשעת הדחק שאינו יכול להשתתף כלל, יסמוך על דעת היחידים שמקילים בזה, אבל לבני משפחתו ולמבקריו אסור לאכול מהתבשילים.
כג. חולה שנצרך בשבת לתבשיל, למרות שאין במחלתו סכנה, מותר לבקש מגוי לבשל עבורו (עי' הלכות שבת כח, א), ולא צריך להכשיר את הכלי לאחר מכן, כיוון שהדבר נעשה בהיתר. אם נשאר מהתבשיל למוצאי שבת, לדעת רוב האחרונים אין לאכול ממנו, הואיל וכעת יכול ישראל לבשל עבורו מאכלים.
