כבוד הרב שלום וברכה! ראיתי בפניני הלכה הלכות בורר (סעיף ג) שהרב שליט"א אסר בשני מיני אוכלים להוציא את שאינו חפץ בו, ומקורו בש"ע (או"ח שיט) ובביאור הלכה שם. לכאורה פשט לשון מרן, וכמצויין בבאור הלכה, שמותר להוציא אפילו את שאינו חפץ בו ולאכול את החפץ בו לאלתר. וכלשון הרמב"ם. ואמנם נכון שמדובר באיסור תורה, כפי שכותב בבאור הלכה. אך פשט מרן הש"ע להתיר! תודה רבה!
אמנם יש אומרים כך בדעת הרמב"ם (ר' דוד עראמה ומגילת ספר), והשו"ע העתיק את לשונו, אך לא בטוח שהתכוון להקל בזה. ואכן למעשה מוסכם לאסור. יש לציין שקולא זו היתה יכולה להיות נפקא מינא למקרה של דיעבד, שהרי לפי כללי 'מעשה שבת' כל שעשה פעולה שיש מי שמתירה, מותר בדיעבד להנות ממנה, אלא שבנד"ד אין לקולא זו כל כך משמעות, שכן בכל מקרה בדיעבד שברר ביד לאלתר אפילו פסולת גמורה, מותר להנות מהמאכל, כיון שי"א שמותר לברור בידו לאלתר אף פסולת מאוכל (תס',רשב"א,טור,רי"ד).
