שלום כבוד הרב מלמד. שמחתי מאוד ללמוד את הלכות בדיקת השרצים, עם כל הפרטים שהרב הביא והסביר (מה אסור מהתורה, מה אסור מדברי חכמים, מה דעת המחמירים והמקילים ודרך האמצע למעשה, וכו׳). ברשות הרב, רציתי לבקש הסברים על ענין מסוים. כבודו הסביר שיש להכריע את ההלכה כשיטת המקילים – תוך התחשבות בשיטת המחמירים – ולכן יש לומר למשל שאפשר לפי ההלכה להשרות את עלי החסה במים עם סבון (או עם מלח או חומץ) כדי לנקותם היטב, ואז אפשר להגיד שיש לנו ספק אם יש עוד שרצים בעלים הללו או לא, וגם אפשר להגיד שאם באמת יש עוד שרצים אז הם בטלים בשישים בלי להגיד שבריה אינה בטלה אפילו באלף (מכיוון שזה "רק" מדרבנן, ומן התורה השרצים הקטנטנים הללו בטלים בשישים), ונגמר. אמנם יש ש"ך (יורה דעה סימן צח׳, סע"ק ט׳) שכותב כזאת: "[…] והטעם כתבו הפוסקים דספק התלוי בחסרון ידיעה לא מיקרי ספק דדעת שוטים הוא זה […]", ולפי זה, אם לא רואים ובודקים היטב כל עלה ועלה של החסה, אי אפשר להגיד שיש לנו ספק אם יש עוד שרצים או לא, כי זה לא נקרא ספק. נכון שהרב הביא שיטת רוב הפוסקים שאומרים שגם במצב כזה יש דיני ביטול (כי השרצים הפוטנציאליים הללו טפלים בעלי החסה לעיני אדם רגיל, ולכן הם בטלים), אבל למעשה עדיין אפשר לראות ולמצוא שרצים – אם יש עוד – שנמצאים בצדדים החיצוניים של עלי החסה (דהיינו לא בתוך העלים, שכאן אפשר להגיד שהם מעורבים וטפלים בעלים), ואם כן צריך להסתכל ולבדוק כל עלה ועלה בשני הצדדים שלהם, כי אם לא מסתכלים, זה ייקרא ספק שוטים כמו שכתב הש"ך. ולכן מה אנחנו עושים עם הכלל של הש"ך המוזכר לעיל? תודה מראש. שבת שלום ופסח כשר ושמח.
