שלום, בעקבות מקרה בו נפל לנו החשמל בשבת, עברתי על פניני הלכה וסיכמתי את הלכות אמירה לגוי. להלן הסיכום, ולאחריו שאלתי: לכתחילה, מלאכת גוי: מותר: א. אם עשה בשביל עצמו ב. אם זה רק תוספת הנאה, ואז רק אם מספר לו ברמז. בדיעבד, בצורך גדול: אם חולה שאין בו סכנה/קטן שצריך משהו מאד (למשל, כשקר מאד או מפחד מאד מהחושך), מותר *לומר* לגוי לעשות מלאכה *אפילו דאורייתא*. מצטער: חם/קר/חשוך – מלאכות דאורייתא: אסור לומר, ולרמוז לא עוזר (זה שייך לסעיף הלכתחילה). מלאכות דרבנן: מותר לבקש אם מבקשים שיעשה בשינוי. ולשאלה: אם נפל החשמל כולו, והחזרתו תגרור עשיית מלאכות דאורייתא ודרבנן- האם מותר להנות מכולן? אתן דוגמא: נופל הפחת ואיתו נכבים כל האורות, הפלטה, המקפיא, החימום וכו'. הרמת הפחת על ידי גוי תחזיר ממילא את הכל. אם ביקשתי מהגוי, למשל, להרים את הפחת כי יש לי ילדים הפוחדים מהחושך או חולה – כיצד הותר לי להשתמש בפלטה? אם ביקשתי מהגוי להרים את הפחת בשינוי כי אני מצטער מהקור, איך אפשר להנות מהפלטה? ובעצם, הרי כל ההיתר להשתמש בחשמל בשבת הוא משום שיש הנהנים ממנו במצב של פיקוח נפש. אבל למה מותר לי להשתמש בזה? אני מקווה שהשאלה ברורה. תודה
