איך אפשר בעולם מדעי בו ההחלטות החשובות מבוססות על מדידות, ניסויים וכמויות מדויקות, לקבל בוודאות אמונה סיפורית?
איך אפשר בעולם מדעי בו ההחלטות החשובות מבוססות על מדידות, ניסויים וכמויות מדויקות, לקבל בוודאות אמונה סיפורית?
האמונה הסיפורית שלנו אינה מבוססת פחות מהמדע. לא סתם מיליארדי בני אדם מאמינים בתנ"ך ומבססים את אמונתם עליו באופן זה או אחר. עי' בפניני הלכה אמונה ומצוותיה פרק א.
מתוך ספר הקיצור הבא של פניני הלכה:
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
א. האמונה היא תכונה טבעית עמוקה שקיימת בכל אדם. על ידה האדם מאמין שיש משמעות לחייו ושיש ערכים אמיתיים מוחלטים שראוי לשאוף אליהם, כערך האמת והטוב. ברמה גבוהה יותר, האדם מטבעו מאמין שיש כוח עליון ונצחי מעל כל מה שנראה, ומכוחו כל הדברים קיימים, ומכוחו יש ערך עליון ומקודש לכל הערכים, שמעניק לחיים משמעות גדולה ומרוממת, וגם חייו האישיים קשורים לנצח.
כדי לתת ביטוי לאמונה זו, כל החברות האנושיות יצרו לעצמן דתות, אולם יחד עם התועלת שהביאו לאדם, נכשלו בהגשמה ועבודה זרה שנזקן רב (להלן פרק ב). לעומת זאת, ייחודה של אמונת ישראל הוא שאינה מתחילה מהאדם שיוצר מתוך רוחו את דמותו של הא-ל, כדרך שקמו כל הדתות השונות, אלא היא מיוסדת על הגילוי האלוהי, תחילה לאבות ולאחר מכן לכל ישראל ביציאת מצרים, במעמד הגדול בהר סיני, ובכל תקופת המדבר והנבואה.
ב. ברא ה' את העולם כדי להיטיב לברואים, שנאמר: "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה, ט), ובחר בעם ישראל כדי שיקימו אומה בארץ ישראל ודרכה יביאו ברכה לכל העולם (בראשית יב, א-ג; כו, ב-ד; כח יג-יד). כדי שישראל יוכלו לקיים את משימתם כראוי, בראם ה' עם מידות טובות ועם תכונת אמונה טבעית בעוצמה חזקה יותר מכל העמים, כאשר הביטוי המרכזי לכך הוא האופטימיות המופלאה וחוסר היכולת של היהודים בכל הדורות להסתפק באמת ובטוב מוגבלים, ולחתור תמיד להתקדמות כדי לקדם את המציאות למצב טוב וגבוה יותר, ובכך להיות שותפים עם ה' בהוספת טובה וברכה לכל הברואים.
ג. התפישה האלילית יוצרת ניתוק בין השמיים שמבטאים את האמת המוחלטת והמוסר העליון, לבין הארץ שמבטאת את צורכי החיים והנאות הגוף ואת האמת והמוסר המוגבלים. תפישה זו יוצרת ניתוק בין הבורא לבין הכוחות המתגלים בעולם, ומתייחסת לכל כוח כאליל נפרד, וממילא לא ניתן להופיע את הרעיון האלוהי בתחתיות ארץ באופן שלם, ולרומם על ידו את כל תחומי החיים, הרוחניים והגשמיים כאחד.
לעומת זאת, על פי אמונת הייחוד הישראלית, השמיים והארץ קשורים זה לזה ומַפרים זה את זה, שכן ה' בורא העולם הוא המקור היחיד לכל היקום ואין כוח אחר זולתו, והוא בחר באומה הישראלית לגלות את הערכים האלוהיים במכלול החיים על כל גווניהם, ועל ידי כך לרוממם ולעשות את העולם טוב יותר.
זהו שנאמר: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלוֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד" (דברים ד, לט). י-ה-ו-ה הוא שמו של הבורא (פירושו – נצחי אין סופי, שמהווה ומחייה את הכל), ושם אלוהים בא לבטא שהוא המקור האחד והיחיד של כל הכוחות בעולם. זו גם משמעות הפסוק: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלוֹהֵינוּ ה' אֶחָד" – שמעו ישראל, ה' הוא אלוהים, היינו מתגלה דרך כל הכוחות שבעולם, וכל הגילויים הללו מקורם אחד. ממילא מובן שלכל דבר יש ערך אלוקי שהאדם צריך לגלותו במלוא תפארתו.
סביב 'אמונת הייחוד' עתידים להתאחד כל באי עולם בזכות פועלו של עם ישראל, שנאמר: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג, ט).
ד. מעמד הר סיני הוא היסוד המוצק לאמונת ישראל. מעמד זה היה 'טקס המינוי הרשמי' בו ה' הודיע לכל ישראל שהם ה"סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים", ושתפקידם להיות "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ה-ו). במעמד זה שמעו ישראל מפי ה' את עשרת הדברות, וקבלו על עצמם לקיים את כל דברי התורה, שנאמר "וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שם כד, ז).
לאחר הגילוי האלוהי הזה לא נותר שום ספק בלב העם שהמתגלה אליהם הוא ה' בורא העולם ומנהיגו, הוא שהיכה את המצרים וקרע את ים סוף לעיניהם, וכעת נגלה אליהם בגילוי שאין כמוהו בתולדות האנושות (דברים ד, לב-מ).
ה. מייסדי הדתות השונות שכנעו את מאמיניהן בעדויות על התגלות לאנשים יחידים, ובנימוקים אודות הטובה שתצמח להם מהדת. על עדותם ניתן להטיל ספק, אך ההתגלות האלוהית לעם ישראל היתה התגלות לעם שלם, בלא תיווך או פרשנות, ועל כן לא ניתן להטיל בה כל ספק. אין שום אפשרות להמציא בְּדָיָה כזאת, ובזמן מן הזמנים לשכנע עם שלם להאמין שאבותיהם עברו מאורעות מכוננים וניסיים שכאלה, מבלי שבכל משפחה ומשפחה הועברה מסורת זו מההורים לילדים דור אחר דור (כוזרי א, פז).
ו. עוד נתגלה לישראל במעמד הר סיני בוודאות גמורה, כי משה רבנו הוא שליח ה' להעביר את דברי התורה לישראל, כמו שנאמר למשה לפני המעמד (שמות יט, ט): "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (רמב"ם יסודי התורה ח, א). תורה זו שקיבל משה ומסרה לישראל, הן התורה שבכתב והן התורה שבעל פה – לא ניתן לבני אדם לשנות בה דבר.
ז. האמונה היא יסוד ועיקר החיים, ולכן היא שורש כל המצוות שבתורה, וכפי שאמרו חכמים (מכות כד, א) שכל תרי"ג המצוות כלולות במצוות האמונה. כיוון שכך, ככל שנעמיק בה יותר, נוכל לדבוק יותר בטהרה בה' אלוהינו, ודבקות זו תרומם אותנו ותעניק לנו השראה ללכת בדרכי היושר והטוב. לפיכך נביא בקצרה יסודות אמונה נוספים:
א – מהות הרע: ברא ה' את העולם וכל אשר בו כדי להיטיב לברואיו, ממילא מובן שגם כל הצרות והייסורים הם לטובה, אלא שמבטו של האדם צר ומצומצם מכדי לראות את התמונה השלמה. יחד עם זאת, מתוך חובת בירור האמונה לעומקה, על האדם להשתדל כמיטב יכולתו לנסות לפענח את פשר הרע, כיצד הוא מקדם אותנו ומוסיף טובה וברכה בעולם.
ב – הידיעה והבחירה: יסוד מרכזי באמונת ישראל הוא שיש לאדם בחירה חופשית גמורה האם לעשות טוב או רע. ואף שה' יודע כל מה שעתיד להיות, אין זה סותר את הבחירה החופשית, שכן אף שאצל בני האדם, כאשר ידוע באופן מוחלט שדבר מסוים יקרה, אין לגביו יותר בחירה, אולם ידיעת ה' שונה באופן מהותי מהידיעה שלנו, ואינה מונעת את בחירתנו החופשית (רמב"ם הל' תשובה ה, ה).
ג – שכר ועונש: מיסודות האמונה שהאדם נושא באחריות למעשיו. אם יבחר בטוב – יתקרב אל ה' ויוסיף ברכה לעצמו ולכל העולם. ואם יבחר ברע – יתרחק מה' ויגרום לצרות לעצמו ולכל העולם. השכר והעונש אינם מידיים, ובנוסף לכך רק חלק קטן מהם ניכר בעולם הזה, אבל החלק המשמעותי הוא בעולם הנשמות, והשלמת השכר תהיה בעת תחיית המתים, שאז יחזור העולם לתיקונו, וישובו העולמות ויתאחדו, וישובו הנשמה והגוף ויתאחדו.
כך הוא דין היחיד, אמנם בעם ישראל כאומה, השכר והעונש מתגלים בעולם הזה. לכן בדורות שבהם ישראל הלכו בדרכי ה', זכו לברכה, ובדורות שחטאו, נענשו בייסורים ובגלות. הבחירה שעומדת בפני ישראל היא האם להיות נאמנים לטבעם הפנימי, לבקש את דבר ה' ולהביא את ברכתו לעולם, או לסטות אחר היצר הרע ולהיענש (פרשת 'והיה אם שמוע'). אבל אין לישראל בחירה לשנות את תכונתם הטבעית או את בחירת ה' להביא על ידם ברכה לעולם.
ד – גאולה: עיקר נוסף באמונה הוא שתבוא גאולה שלמה שבה כל ישראל יחזרו לארצם וילכו בדרכי ה', יקימו את מלכות בית דוד, יבנו את בית המקדש ויתגלה כבוד ה' בכל העולם באופן שלם. כדי שעם ישראל לא ישכח מטרה עליונה זו ויפעל למימושה, תקנו חכמים לברך בכל יום בתפילת עמידה: "וגאלנו גאולה שלמה מהרה למען שמך", "תקע בשופר גדול לחרותנו, ושא נס לקבץ גלויותינו", "ולירושלים עירך ברחמים תשוב", "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", "והשב את העבודה לדביר ביתך… ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים".