בס"ד הרמ"א פסק (יו"ד סי' קט"ז) לא לשתות מים בשעת התקופה. כך פסק גם רב האי גאון. כך פסקו גם כן ראשונים ואחרונים רבים, ובכללם הש"ך, המג"א, החת"ס, הגר"ש קלוגר, ערוך השולחן, המשנ"ב, והגר"ש וואזנר, וכן פסקו רבני הספרדים הפר"ח, החיד"א, הגר"ח פאלאג'י, הבא"ח, הגר"ע יוסף, ועוד רבים (גם אשכנזים וגם ספרדים). א. מדוע היום לא שומרים מנהג זה? ב. האם הרב מלמד כתב על נושא זה באחד מספריו?
כיון שהדבר יסודו במנהג (ועוד שהרמב"ם,רי"ף,רא"ש,שו"ע ועוד רבים לא הביאו מנהג להחמיר בזה), ובימינו המנהג הרווח להקל, אין צורך להחמיר בזה. וכ"כ בספר הכשרות של הרב יצחק יעקב פוסק- בזמן הזה אין חוששים לסכנה בשתיית מים בזמן התקופה (מור וקציעה, תנה ע"פ החכם צבי- כל דבר שאין יסודו בתלמוד, אין לחוש לו וראה מלמד להואיל, קיג וערוה"ש תנה, ז ובשבלי הלקט שאינו מזיק ביישוב ואנו מסופקים בחשבון התקופות. ובשו"ת מילי דאבות ה, כב- "וישראל אינם תחת המזלות…" עיי"ש. וראה דע"ת תכח שבזמנינו שיש ברזלים בגגות ובחלונות הקבועים בבתים, די בזה להגן נגד התקופה). וכ"כ הרב בן ציון מוצפי בספרו מבשרת ציון (ח”א יו”ד סי’ ב) "לא נהגו אצלנו להקפיד להמנע משתיית מים בשעת התקופה, ולכן גם לא הכריזו על זמני התקופה, וסמכו בזה על דברי רב האי גאון ורבנו אברהם אבן עזרא, גם סמכו על דברי שבלי הלקט והמאמר מרדכי הסוברים שהחשש הוא רק במדבר ומחוץ לישוב. ויש שחוששים שלא לשתות מים בשעת התקופה משום שבאותה שעה ניתנת רשות למזיקים לשלוט במים, ואפילו מים התלושים מן הקרקע, והעצה היא להניח בתוך המים חתיכת ברזל לפני התקופה, ואם המים מכוסים יש להקל גם בלי ברזל. וכל זה למי שיודע מעניני התקופה, אך מי שאינו יודע, אין צריכים להודיעו משום “שומר פתאים ה'”.
