- שטיפת ושריית חסה– לשטוף מחול ותולעים צריך לאלתר, לשרות מותר אף לא לאלתר.
אני מעתיק לך סיכום הסוגיה כפי שמובאת בסיכום האישי שלי:
שטיפת פירות וירקות. סימן שיט,ח ופניני הלכה הלכות בורר סעיף טו
ביצה יד:
ר"ג מתיר לשטוף פירות וירקות מלוכלכים. וכך היה מנהגן של בית ר"ג,שהיו מביאים דלי מלא עדשים ומציפים עליו מים,ונמצא אוכל למטה ופסולת למעלה. =>
מותר להשתמש במים כאמצעי לברירת פסולת מאוכל.
שבת קמ. משנה- ואין שולין את הכרשינין. רש"י- שמציף עליהם מים בכלי לברור פסולתן. =>
אסור לברור הפסולת ע"י מים. וכ"פ המאירי,שאין הלכה כר"ג בזה (וכן פשוט, שהרי אמרנו לעיל שלדעת רה"פ הגמ' בביצה הנ"ל מדברת ביו"ט דוקא. וכ"מ בבה"ל. ועוד, שגם ביו"ט נפסק שלא כר"ג, כמובא בסימן תקי בי"ו,ב). וכ"פ ה
שו"ע– אין שורין את הכרשינין, דהיינו שמציף עליהם מים בכלי כדי להסיר הפסולת.
מ"ב– וה"ה בשאר פירות (הטעם שיש בזה משום בורר מבואר לעיל- משום שהלכלוך מרובה. אך אם היה רק במקום אחד או שניים, אין בזה משום בורר משום שאין כאן תערובת).
[1] אמנם יש חילוק בין
שריית אוכל במים כדי להפרידו מהפסולת הדבוקה בו, שזה אסור לכו"ע (לבה"ל הוא איסור דאו',ולפמ"ג דרבנן דהוי ברירה בשינוי. וכ"כ באגל"ט ולוית חן,נב. וכ"כ בשש"כ ג,כא בשם ש"ש קצוה"ש ותולדות שמואל). ואילו לגבי
שטיפת אוכל, יש שהחמירו אף לגבי שטיפת פרי אחד (מנח"י ה,לח. וכתב במהדורת דרשו על המ"ב שכ"ד החזו"א והרב קרליץ חוט שני ב,כה,ו,ג).ויש שאסרו דוקא לשטוף פירות רבים (עי' שבט הלוי א,נב
[2]; אז נדברו א,טו; ח,ו-ז). אולם לדעת רה"פ
אין איסור בשטיפת פירות.
[3] או מפני שבדרך שטיפה אין איסור בורר כלל (אולי הכוונה לר"ח,ערוך, המאירי וערוה"ש לעיל בדין קליפת פירות), או מפני שהוא כדרך אכילה (כדין קליפת פרי כנ"ל). ולטעם השני ההיתר הוא רק סמוך לאכילה (וכ"כ קצוה"ש קכה,בדה"ש טז; אג"מ א,קכה; צי"א ו,לז; שש"כ ג,כב; לוית חן נב; מנוח"א,כ. ובמהדורת דרשו על המ"ב הוסיף שכ"ד רשז"א שש"כ ג,הערה מח, וריש"א איל משולש טו,הערה י). וכן הלכה, שמותר לשטוף פירות שנדבק בהם עפר כדי לאוכלם לאלתר, אבל אסור להשרותם במים כדי שהעפר ייפרד מהם וישקע (פנה"ל. וצ"ל שהאיסור בשרייתם במים הוא משום שאין הדרך לעשות כן דוקא סמוך לאכילה, וגם הדרך לעשות כן לפירות רבים יחד.
[4] )
שטיפת פירות וירקות נקיים– כתב ה
אג"מ שאם הפירות והירקות נאכלים לכת' לרוב בני"א כמו שהם, מותר לשוטפם אף לא סמוך לאכילתם, וכמבואר לקמן בדין סינון משקים (אג"מ או"ח א,קכה. הובא בספר פני שבת של הרב פרקש עמ' 288 למטה).
ומאידך נראה היה לומר שכיון שכיום רוב בני"א לא אוכלים פירות וירקות ללא שטיפתם, אזי אף שבאמת ניתן לאוכלם לכת', יש בהם איסור ברירה ומותר דוקא לשוטפם לאלתר, אא"כ נמצאים בטיול שטח שאז רבים לא מקפידים וכדין בין הגיתות לקמן בסוגיית סינון משקים.
אלא שכפי המבואר שם, מותר גם למי שמקפיד מאוד גם בימינו לשתות מים מסוננים, לסנן את המים בבריטה וכד', כיון שבכה"ג שאין הלכלוך ניכר לא לפני הסינון ולא אחריו, אין על כך שם ברירה כלל (הרב קרליץ). וממילא ה"ה ממש בנד"ד, שפירות וירקות שלא ניכר עליהם הלכלוך כלל, ושטיפתם נעשית מתוך הרגלי נקיון יפים- אין בשטיפתם כלל דין ברירה, ולכן מותר לשוטפם גם לא לאלתר. וכ"כ במפורש לגבי נד"ד שאין איסור בורר בשריית פירות וירקות במים לשם הסרת חומרי ריסוס שאין בהם ממשות- החזו"א (חוט שני ח"ב,כה,ו), רשז"א (שש"כ ג,הערה נב) ושבט הלוי (א,נב,ב. הביאם בהערות על המ"ב מהדורת דרשו). ולפי"ז מותר גם לשוטפם בכלי מחורר בשביל הנוחות, כאשר רוצים לשטוף הרבה יחד. אלא שאולי בזה יש מקום להחמיר משום מראית עין, שכן יש חשש לבלבול בין ירקות ופירות נקיים לכאלו שאינם נקיים כמו חסה ולפעמים מלפפונים וכד'. ומאידך לפי מה שכתבתי לקמן מיד שהשרייה לא מפרידה את הלכלוך בלא שטיפת הפרי או הירק אח"כ, יתכן שאין בזה בעיה.
שריית חסה–
לשטוף חסה מחול ותולעים, מותר לאלתר. השאלה האם מותר לשרות אותה במים עם סבון כדי להסיר הדבק שברגלי התולעים?
תשובה– כיון שאין המטרה בשריה זו לנקות אותה מהחול שעליה (ובפועל גם אינה מתנקה מהחול אלא צריך אח"כ לשוטפה בזרם מים), וגם התולעים לא סרים בשריה זו אלא רק בשטיפה שאחריה- הדבר מותר לכת'. וכ"כ הרב בהרחבות בשם הרבבות אפרים בלי קשר לסוגיה שלנו אלא בהקשר של הסרת פסולת-תולעים הדבוקים לחסה, שמותר לשרות החסה במים. ואמנם הרבבות אפרים אסר לשים במים מי מלח או חומץ מפני שהורג את החרקים, אך מלבד זה שלא נראה לי שהם ודאי נהרגים בכה"ג, מ"מ ודאי הסבון לא הורג אותם. ויתכן שכיום שלא בטוח כלל שיש חרקים בגידולים נקיים, מותר להשרות את החסה במים עם סבון גם לא לאלתר
[5], אך כיון שאת השטיפה מהחול צריך לעשות לאלתר, אין לזה משמעות, שכן אם ישאיר את החסה במי הסבון הרבה זמן היא תקבל טעם של סבון…
[1] גרסת הרי"ף והרא"ש במשנה במקום 'שולין'- 'שורין'. אך אין נפק"מ להלכה בין הלישנות, שכן האיסור הוא לא דוקא בשריה ממושכת, אלא גם להציף מים כאשר הם בתוך כלי הדבר אסור (ברש"י מבואר ששולין היינו הצפת מים בכלי כדי להפריד הפסולת מהאוכל), וכמדוייק בלשון השו"ע. וכ"כ המ"ב,כט- וה"ה תפו"א וכל כה"ג 'לא יתן עליהם' מים כדי להסיר האבק והעפר מעליהם.
[2] בספר פני שבת של הרב פרקש עמ' 289 ציטט משבט הלוי הנ"ל כך- "רגיל אני להורות שאם השטיפה רק מפני הנקיון כרגיל היום, אבל אין ממש בפסולת המעכב את האכילה, מותר להדיחן בלי פקפוק. אבל אם יש פסולת ממש וזה שכיח הרבה, הרי"ז ככרשינין ותפוחי אדמה שהזכיר המ"ב ואסור".
[3] לכאורה התירו דוקא לשוטפם ביד וכפי שהביא פני שבת בשם בקצוה"ש, אבל אסור לשוטפם ע"י נתינם בכלי גם אם לא שורה אותם בו אלא משתמש בו רק כדי שיוכל לשטוף הרבה יחד, שהרי זהו בדיוק האיסור שדומה לבורר כיון שאינו דרך אכילה. וק"ו אם יש לכלי חורים, שבכה"ג הכלי לא רק עוזר להחזקת הרבה פירות יחד, אלא גם עוזר לברירת הפסולת. אמנם בהערות על המ"ב מהדורת דרשו הביא בשם האג"מ שהתיר גם שטיפה של הרבה פירות וירקות יחד תחת זרם מים, שהאיסור דוקא בשרייתם. והוסיף בהערות שם שכ"ד קצוה"ש,רשז"א וריש"א. יש לציין שקצוה"ש הביא ראיה לדבר מהגמ' בשבת קטו: שמבואר שמותר לקנב ירק ביום הכיפורים מן המנחה ולמעלה, ופרשו הרמב"ן והרשב"א שהכוונה להדחת ירק. והאג"מ הביא ראיה מהמבואר בגמ' בשבת קיח: שמותר להדיח קערות אוכל מלכלוך הדבוק בהם.
[4] מה שעדיין לא ברור לי זה איך הסבירו את המשנה והשו"ע שכתבו- "ולא שפין אותן ביד כדי להסיר הפסולת", ומשמע שאסור גם לשטוף פירות. ואין לומר שאסרו כן דוקא שלא לאלתר, שכן משפט זה הוא המשך לאיסור שריית הכרשינין. גם בשוט' פרש המשנה כך וכתב בפרוש שאין היתר אף לאלתר. ויתכן לומר שהשו"ע מדבר על מציאות של פירות שנשרו במים עוד לפני שבת, ובשבת רוצה לעזור ללכלוך לרדת מהפירות ע"י שיפשוף הפירות, וזה אסור.
[5] לכאורה לפי מה שכתבנו בכל מקרה מותר להשרות את החסה במים, שאין בזה בורר כלל. ומה שנברר מעט חול בדרך של פס"ר, מבואר לקמן בסוף מלאכת בורר שבכה"ג מותר. 2.
הכנת קפה לערות מים חמים מכלי שני לתוך הבלילה מותר כמבואר בפניני הלכה הלכות בישול. הפוסקים לא חששו בסחיטת לימון לתוך סוכר משום דש או לש כמובא במ"ב שכ,כב; שש"כ ה,ב; פניני הלכה. במקרה זה ההיתר הוא לכל הדעות.
