ראש השנה – שמחה או דין ?

אומר הטור – כי אנו בטוחים שדיננו יהיה לטובה, כי המלך אוהב אותנו, ואנו רוצים טוב.

אומר השפת האמת – אנחנו לא בטוחים בדין. איך אפשר להיות בטוחים? אנחנו מלאי יראה מהיום הנורא. אז למה שמחים? משל למלך שעובר כל שנה במדינה כדי לבדוק האם האנשים משלמים מיסים כראוי וממלאים את שאר חובותיהם. כולם רועדים כשהוא בא, ואדם אחד שמח, שואל אותו המלך – אם אתה שמח כנראה שאתה רגוע בנוגע לחובותיך למדינה. אמר לו אותו אדם – לא, דווקא אני לא רגוע כלל, עשיתי כמיטב יכולתי, אבל יש בהחלט מצב שפישלתי. אז למה אתה שמח? כי פעם בשנה אני זוכה לראות את פניך! מתי אדם פשוט כמוני זוכה לראות את המלך?! שמח המלך מדברי אותו אדם וויתר לו על הבדיקה.

כך אנו שמחים כי זה היום הראשון מתוך עשרה ימים בכל שנה שבהם המלך מגיע אלינו, ושמחה זו עצמה מעבירה אותנו ממידת הדין למידת הרחמים.

דבר נוסף – עשרת הימים הראשונים של השנה הם ימי דין. מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו. כולם בפחד. אחר כך יש אחד עשר ימים של שמחה עד כתיבת הפתקים בהושענא רבה. מה העניין? יש אנשים שמתוך יראה חוזרים בתשובה יפה. ויש אנשים שלא מתאים להם לחזור בתשובה מיראה, זה נראה להם לא אמיתי. אומר להם הקב"ה – אין בעיה, נתתי לכם ימי שמחה, עכשיו תחזרו בתשובה בשמחה. זהו, מעכשיו אין תירוצים יותר. ואנחנו רוצים כבר ביום הראשון של השנה לגעת בכל אחד, יש מי שנוגע לו יותר עניין היראה ויש מי שיותר מתחבר לשמחה. ואנחנו אומרים – לא אכפת לנו, העיקר שתמליך את הקב"ה על עולמך כראוי.