דברים אלו מבוארים בפניני הלכה ליקוטים משפחה בפרק העוסק בצניעות. אפשר לקרוא מכל ספרי פניני הלכה דרך האתר. ממליץ מאוד לקרוא גם את הפרקים הראשונים של פניני הלכה שמחת הבית וברכתו.
אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שאני כותב כעת כהמשך לספר שכבר יצא:
https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9
ז – הלכות צניעות
חשיבות הצניעות
א. גדרי הצניעות שקבעו חכמים נועדו לתת מסגרת מאוזנת שתדגיש את הרוח והמידות הטובות של הגבר ושל האישה, ותכוון כראוי את הכוחות הגשמיים שיש באדם, ותסייע להם להתרומם אל הערכים המקודשים של החיים. הצניעות מייחדת את תשומת הלב לנשמה הפנימית, ויוצרת מרחק מכובד בין גברים לנשים, שומרת מן החטא, ומחזקת את האהבה שבין איש לאשתו.
למרות שגם גברים צריכים להתנהל בצניעות (שו"ע ומ"ב, או"ח סימן ב), עיקר הדינים נאמרו לנשים משום הכרת חכמים בעוצמתה ויופייה של האישה, והרצון לנתבו למקום הנכון. לטווח קצר נראה שחוסר הצניעות מסייע לגילוי עוצמת החיים, אבל מי שמביט יותר לעומק ולטווח ארוך, מבין שדווקא הצניעות מגלה את העוצמה הפנימית שבחיים, את הקדושה, ומתוך כך גם הצדדים החומריים שבחיים מתברכים ומתעלים.
כיוון שלבושו של האדם בולט וניכר, שמירת גדרי הצניעות מבטאת יותר מכל את הנאמנות להלכה, והמתלבשת כהלכה מקדשת את השם ומכריזה בכל עת שאינה נגררת אחר התרבות והאופנה החילונית, אלא היא נאמנה בשלמות למסורת התורה והמצוות ולייעוד האלוקי המיוחד של עם ישראל.
ב. לפני שנביא את פרטי הדינים, יש להדגיש שהכלל היסודי של הלכות צניעות, בין לגברים ובין לנשים, הוא לא למשוך תשומת לב מוגזמת. לכן הלובשת בגד צמוד מדי או צעקני מדי, גם אם הוא עונה על פרטי הדינים, אישה זו עוברת על הלכות צניעות. לכן לדעת רבים אסור ללבוש בגד שרובו בצבע אדום, וכך ראוי לנהוג, ולרוצה להקל יש על מי לסמוך.
אורך השרוול והחצאית
ג. כל אישה חייבת לכסות את
הזרוע עד אחרי המרפק באופן שבכל תנועה שתעשה המרפק יהיה מכוסה. ואף שכך ההלכה, אפשר ללמד זכות על מי ששרוולה מגיע עד סמוך למפרק ואינו מכסה אותו.
ד. לדעת רוב הפוסקים, חובה לכסות את כל
הרגל עד הקרסול, באופן שעד אחרי הברך צריך ללכת עם חצאית, ואת שאר הרגל אפשר לכסות בגרביון. ולדעת המשנה ברורה, אין חובה לכסות את שאר הרגל בגרביון, ורבות נוהגות כמותו והולכות רק עם חצאית עד אחרי הברך.
ה. כאשר הבנות מגיעות לגיל חינוך (סביב גיל שש), על ההורים לחנכם להתלבש לפי ההלכה. בת שאימה נוהגת כדעת רוב הפוסקים בכיסוי הזרוע והרגל, ומבקשת ממנה שתמשיך במנהגה, עליה לנהוג כמותה לפחות בעת שהיא גרה בבית הוריה.
ו. אישה שאינה רוצה לקיים את ההלכה וללבוש חצאית שמכסה את הברך, עדיף שתלבש מכנסי נשים רחבות וצנועות מאשר תלך עם חצאית קצרה.
כיסוי ראש
ז. כל אישה צריכה לשמור על צניעותה, אולם אישה נשואה מחויבת בכך כפליים, כדי שיופיה ואהבתה יהיו שמורים אך ורק לבעלה. על כן חובה על כל אישה נשואה לכסות את שיער ראשה. חובה זו שייכת גם באלמנה או גרושה, אלא אם כן יש מקום אמיתי לחשוש שבעקבות כך לא ימצאו שידוך, כי אנשים יחשבו שהן נשואות. לגבי רווקות, יש נוהגות להחמיר ללכת עם שיער אסוף ולא פזור.
ח. יש אומרים שיש להקפיד לכסות את כל השערות, חוץ ממעט השערות שמציצות בעורף ובצדעיים. ויש אומרים שאף שראוי להחמיר, מצד הדין אין איסור לגלות פחות מטפח מרובע מהשיער, ואם כן, מכיוון שרוחב הפנים הוא כשני טפחים, מותר לגלות שיער פחות משיעור של חצי טפח מלפנים או מאחור (טפח הוא 7.6 ס"מ, וממילא מותר לגלות פחות מ-3.8 ס"מ לרוחב המצח או העורף).
ט. יש אומרים שדווקא השערות הטבעיות הגדלות בראש האישה מבטאות צד אישי שצריך להצניעו, ולכן מותר לכסותן עם פאה יפה וצנועה. ויש אומרים שיסוד התקנה לכסות את השיער הוא ההופעה הצנועה, ולכן אסור ללכת עם פאה, שהרי היא נראית בדיוק כמו שערות הראש הטבעיות. למעשה, הרוצה להקל, אין למחות בידה.
הנהגת האישה במקום שאין בו גברים
י. במקום שיש בו רק נשים או גברים מבני ביתה, כגון בבריכה או בשיעור ספורט או בתוך הבית, מעיקר הדין מותר לאישה להקל ולהיות בלי כיסוי ראש ועם מכנסי נשים ושרוולים שאינם מגיעים למרפק, ובלבד שתראה מכובד וצנוע לפי אופי המקום. וכאשר הדבר אינו קשה, המהדרות משתדלות תמיד להיות לבושות לפי כללי ההלכה לנמצאת במקום שיש בו גברים (דין אישה נידה בפני בעלה מבואר להלן בהלכות טהרת המשפחה ג, ה, ודין הלבוש בשעת התפילה מבואר בספר הקיצור לפניני הלכה, הלכות תפילה ה, ג).
שירת נשים
יא. מגדרי הצניעות שגבר לא ישמע אישה שרה, משום שקולה היפה יחד עם העובדה שקול הזמר חושף את מעמקי הנפש, עלול ליצור קירבה אסורה או הרהורים אסורים. אמנם מותר לאדם לשמוע את שירת אמו, סבתו, אחותו, ביתו, נכדתו וכן את שירת אשתו גם בימי נידותה (עי' להלן בהלכות טהרת המשפחה ג, ה). כמו כן, משפחה שרוצה להקל גם כאשר נמצאים בשולחן השבת קרובים מדרגה שנייה, כגון גיסים וגיסות, רשאית להקל.
יב. עיקר האיסור הוא כאשר הגבר רואה מולו את האישה ששרה, בין אם זה בשולחן השבת או בהופעה חיה, בין אם היא שרה לבד או כמה נשים שרות יחד. וכן אסור להשתתף בשירה בציבור של גברים ונשים יחד (עי' בפניני הלכה סעיף יב), אמנם נוהגים שלא להקפיד על שירת הנשים שעולה מעזרת הנשים בשעת התפילה.
המעוניין לסמוך על המקלים בשמיעה דרך מכשיר אלקטרוני – רשאי, ובמיוחד אם אינו רואה את האישה דרך המסך ואינו מכיר אותה, וככל שמכיר אותה פחות, כך יש יותר מקום להקל ולא לחשוש שהדבר יעורר בו הרהורי עבירה (גדר איסור הרהור עבירה מובא להלן בהלכות שמחת הבית וברכתו ד, ז-ח)
. יג. המשתתף בטקס שנשים שרות בו, חייב לצאת, ובמקרים מסוימים ראוי גם לבנות להזדהות עם הבנים ולצאת עמהם כדי למחות. ורק בשעת הדחק ניתן להישאר בטקס כזה תוך הקפדה שלא ליהנות ולא להסתכל על הנשים ששרות, כגון במקרה שרב משתתף בטקס זיכרון לחייל שנפל, ויש חשש שאם יצא, בני משפחת החייל הקדוש ייפגעו. או במקרה שאדם מתארח אצל משפחה בסעודת שבת, וגם נשות המשפחה שרות. וכן חייל שחושש שייענש בחומרה אם יצא מטקס שנשים שרות בו, רשאי להישאר, אבל בלא שעת הדחק מיוחדת, נכון לחייל לצאת תוך נכונות לשלם על כך מחיר (עי' בפניני הלכה הערה 3).
אמירת דברים שבקדושה
יד. אסור לומר דברים שבקדושה מול ערווה, כגון לברך, להתפלל או לומר קריאת שמע. כאשר גבר רואה גבר אחר, או אישה רואה אישה אחרת, רק אם מקום הערווה עצמו גלוי, אסור לומר מולו דברים שבקדושה. אבל כאשר גבר רואה אישה שמגלה טפח (7.6 ס"מ) מעל מקום הברך או המרפק, אסור לו לומר מולה דברים שבקדושה אלא אם כן יפנה עצמו לכיוון אחר, ואם אינו יכול להסתובב, יביט בסידור או יעצום את עיניו.
טו. במקום הצורך ניתן להקל ולומר דבר שבקדושה מול אישה נשואה שמגלה את שיער ראשה, או בשעה ששומע אישה שרה דרך מכשיר חשמלי ואינו רואה אותה.
עבודה ולימודים במקום לא צנוע
טז. גבר או אישה שאין להם אפשרות סבירה לעבוד או ללמוד את המקצוע המתאים להם במסגרת צנועה, יכולים להקל אם הם מעריכים שרמתם הדתית לא תרד וייצרם לא יגבר עליהם. לכן מעבר להתנהגות מנומסת ואדיבה, יימנעו מהתערות יתירה עם המין השני או עם אנשים שעלולים להוריד את רמתם הדתית, ייקבעו עתים לתורה ויחזקו את הקשר עם קהילה דתית וחברים דתיים (עי' בהלכות שמחת הבית וברכתו ד, יא-יג).
יז. אסור לאיש ואישה שאינם נשואים לגעת זה בזה, אמנם רופא ואחות מותרים לגעת במטופלים מהמין השני לצורך הטיפול בהם, הואיל ואין במגעם צד של חיבה. לגבי טיפול פיזיותרפי, מוטב שגבר יטפל בגבר ואישה באישה, מפני שמדובר על טיפול ממושך. והלומדים פיזיותרפיה אסורים לתרגל עיסויים על בני המין השני, מפני שעל פי חוות דעת של מומחים בתחום אין בכך צורך אמיתי, לכן אסור ללמוד במקום שדורש זאת.
ייחוד ו'לא ילבש'
יח. כדי למנוע מעשי פריצות, אסרה התורה על גבר ואישה ללבוש בגד מובהק של המין השני (דברים כב, ה), וכן גבר ואישה שאינם נשואים אסורים להיות יחד במקום מבודד או סגור, ואף לא גבר עם שתי נשים או אישה עם שני גברים. אמנם אם יש סבירות גבוהה שמישהו ייכנס לשם בלא התראה, או שיש במקום מצלמות בשידור חי, אין איסור ייחוד. כמו כן, אין איסור ייחוד על אח ואחות, הורה עם ילדו, סב וסבתא עם נכדיהם (פרטי האיסור מבוארים בשו"ע אבן העזר, כב).
מעבר לאיסור ייחוד, צריכים כל איש ואישה שאינם נשואים לשמור על גדרי הצניעות ולא לדבר יחד בנושאים אישיים, וקל וחומר שלא לצאת יחד לבילוי כגון ארוחה זוגית.
