שמעתי שלכל חג יש העניין שלו ובכל חג אנחנו מתקנים משהו. יש מצב שהרב מסביר את העניין?
אנחנו בעולם התיקון, וממילא אם יש ימים מקודשים, סימן שהם מקדמים אותנו יותר לתיקון. איך נדע מה התיקון הקשור לכל חג? לפי החסרון שיש בחג.
בפסח אנחנו לא אוכלים חמץ- כלומר מתרחקים מהגאווה. ומצוה לאכול מצה- כלומר קונים את מידת הענווה. מידות אלו הם הכותרת של כלל המידות. כלומר בפסח, החג שבו עם ישראל נולד, קודם כל אנחנו מתקנים את המידות, משתדלים להיות בני אדם כמה שיותר טובים. דרך ארץ קדמה לתורה. גם התקופה שבין פסח לשבועות מיוחדת לתיקון היחס שבין אדם לחברו.
בשבועות, עם ישראל לא היה מוכן כראוי למתן תורה, עד שהיה צריך להעירו משנתו. וזכר לזה אנחנו לא ישנים בלילה, כדי לתקן את היחס לתורה.
ראש השנה הוא יום הדין, יום של יראה, ובו אנו מתקנים את היחס שלנו לרבונו של עולם. אין בו תשובה על חטאים במובן המצומצם של המילה (אין וידוי, לא מזכירים חטאים), אלא תשובה חיובית ביחס להמלכת ה' עלינו באופן השלם, דבר המתאים ליום הראשון של השנה.
יום כיפור הוא יום כפרה וחתימת הדין. צמים, כדי לתקן את החטאים ולהשלים את הצד השני של התשובה שהתחילה בראש השנה.
בסוכות אנחנו כבר מריחים את השמחה השלמה, אבל עדיין יש חסרון- אוכלים וישנים מחוץ לבית. סוג של גלות. כדי לתקן את האמונה (אמר ר' אלעזר בר מריום, למה עושים סוכה אחר יום הכיפורים?… שמא יצא דינם של ישראל בראש השנה ויו"כ לגלות, ועל ידי כן הם עושים סוכה וגולים מבתיהם לסוכה, והקב"ה מעלה עליהם כאילו גלו).
שמיני עצרת, החג שמסיים גם את סדרת החגים השנתית וגם את סדרת החגים של תשרי, ובו אין חסרון. זה חג שמבטא את השלמות. בחג זה אין מצווה פרטית שמבטאת את החג, אלא בחג הזה אנחנו אוכלים טוב ושמחים בתורה. וחג שמחת תורה שנתווסף במשך הדורות ליום זה בא לידי ביטוי ביתר תוקף השלמות של היום הזה, שכדי לבטא שאין התורה מנותקת מחיינו, אנחנו לא רק יושבים ולומדים אותה, אלא לוקחים אותה ורוקדים איתה שבע פעמים, לסימן של שלמות הבריאה שיש בה שישה צדדים שמבטאים את עולם החומר, והנקודה הפנימית-התורה שמחייה אותו ומקשרת אותו אל הקודש. ואצלנו בישיבה הקדושה מהדרים ואף אוכלים בבית המדרש, וגם את זה עושים באמצע ההקפות, דבר המבטא את מדרגת היום.
ולאחר חצי שנה של חגים, אנחנו נכנסים לחצי שנה של חורף, תקופה שבה הלילות ארוכים, דבר המבטא את העולם הזה בנמיכותו, שישראל אמונים להעלותו ולקדשו. בתקופה זו יש שני חגים חנוכה ופורים, המבטאים את ההתמודדות שלנו עם העולם הזה.
ואם נשאל מה נותן לנו יום אחד של חג מידי פעם לתיקון מסוים, הרי כשהחג עובר הכל חוזר לקדמותו?
אלא שבחג יש הארה גדולה באותו תיקון שצריך לתקן, וככל שאדם מתחבר כראוי אל החג ותוכנו, הוא מכין את הכלי המתאים כדי לקלוט את התיקון שמאיר באותו החג, ממילא הוא אדם עם התוספת שהאיר בו החג, וממילא גם כעבור החג, אע"פ שההארה הגדולה נעלמה, מ"מ כגודל ההתחברות אל החג, הוא ממשיך אותו לכל השנה. ממילא מובן כמה חשוב להבין את המשמעות של כל חג כדי לקיים אותו כראוי.