שלום, בתוך הספר פניני הלכה קראתי בחלק ג- מנהגי אבלות בספירת העומר בהערות הקטנות את הדבר הבא ״שמעתי פירוש מעניין שמתי בעת מרד בר כוכבא, והיו בין תלמידיו כאלו שיצאו להילחם ברומאים, והיו שהמשיכו בתלמודם. החיילים והתלמידי הישיבה היו מבזים זה את זה וכל אחד היה אומר ״אני גדול מחבריי שמה שאני עושה חשוב ומועיל, ואילו בחבריי אין תועלת כלל. ומפני שנאת חינם זו שהייתה בין הלוחמים והלומדים ניגפו לפני אויביהם ובפרק אחד מתו כולם״. אשמח לדעת מאיפה הפירוש ומה דעתו של הרב בנושא לגבי הימים שלנו תודה רבה
הסבר זה מבוסס דברי רב שרירא גאון שמתו בזמן מרד בר כוכבא. אלא שאם היו מתים בדרך הטבע במלחמה שלא הצליחה, לא היו חז"ל מבקרים אותם. לפי יש שהסיקו שהיה ביניהם ויכוח אידאולוגי האם המרד נכון, וכיוון שלא ניהלו ויכוח מכובד, הדבר גרם להפסד הנורא במרד וממילא למותם של כל כך הרבה אנשים. כמובן שהדברים נכתבו כדי לרמוז לימינו, שאמנם אנחנו חושבים שהחרדים טועים בדרכם לגבי אי הגיוס לצבא ולגבי הייחס לפרנסה ולימודי חול ושותפות במדינה, אבל כמובן שהדבר צריך להעשות באופן המכובד ביותר שאפשר. https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9
