בוודאי. כך ראוי לבני זוג 'להשתובב' ולשמח אחד את השני כמה שיותר. בזה הם מקיימים מצווה גדולה מהתורה – ואהבת לרעך כמוך, ואף מקיימים בזה חלק ממצוות עונה שמתקיימת בשלמות בשמחה הגדולה יחד. אין מה לחשוש מקרי לילה כל עוד הוא בא שלא במתכוון ומתוך דברים מותרים. אבל לדעתי אין סיבה שיהיה קרי לילה, שהרי כפי שכתוב בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו, במקום הצורך מותר לשמש ביום בחדר חשוך, וכן מותר לשמש גם כשלא נמצאים בבית באופן שמקפידים לשמור על נקיון.
אפשר לקרוא מכל ספרי פניני הלכה דרך האתר של פניני הלכה.
אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה 'זוגיות ומשפחה' שאני כותב כעת כהמשך לספר הקיצור שכבר יצא על ספרי פניני הלכה:
https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9
צניעות
כה. בשל רגישותו וחשיבותו העליונה של הייחוד בין בני הזוג, מותר לקיימו רק במקום סגור ומוצנע שאין בו אדם נוסף, גם אם הוא ישן. ואף שמעיקר הדין מותר לשמש בפני תינוק שאינו יודע לדבר, אין ראוי לעשות כן. וכשאין ברירה אחרת, מותר לקיים את החיבור כשהתינוק ישן, ואם התעורר באמצע, מותר להמשיך. לכתחילה ראוי שלא יהיה בחדר בזמן התשמיש אפילו בעל חיים ככלב או חתול.
כו. צריכים בני הזוג להצניע את זמן חיבורם, ובשעת התשמיש עליהם להיזהר שקולם לא יישמע לאחרים. כמו כן, נכון לאישה להצניע את ליל טבילתה, שלא ירגישו בה בני אדם.
כז. כדי שהחיבור יתקיים בצניעות ובשמחה, בלא חשש שמישהו ייכנס פתאום, צריכים להקפיד לנעול את החדר. ואף לאורחים מותר לשמש מיטתם בתנאי שיש להם חדר שאפשר לנעול אותו, ואין חשש שבני הבית ירגישו בכך, או שיישארו סימנים על הסדינים.
כח. בני הזוג צריכים להיזהר שלא לספר על דרך חיבורם ואהבתם לאנשים אחרים. ורק לעת הצורך, כדי לקבל עצה והדרכה, מותר לספר. כמו כן, אסור לבני הזוג לדבר על החיבור שביניהם בדרך של ניבול פה, כדרך המספרים בדיחות גסות.
כט. נכון שבני הזוג יימנעו ממעשים שמבטאים את תשוקתם זה לזה בפני אחרים. אמנם חיבוק או נשיקה נימוסיים, בחברה שבה הדבר מקובל, אינם נחשבים לא צנועים.
האיסור באור
ל. אסור לקיים את החיבור עצמו באור. אמנם אין הכוונה שצריך חושך גמור, אלא גם כאשר נכנס מעט אור לחדר, כגון אור הלבנה, כל זמן שאינו מאיר עליהם ממש, מותר. ויש מחמירים כשאפשר לסגור את התריס או הווילון גם בפני אור כזה. כמו כן, נוהגים לכסות את רוב הגוף בעת החיבור.
לא. לכתחילה נכון לקיים את החיבור בלילה, שהוא הזמן הצנוע והמתאים לכך. אבל כאשר יש צורך או יתרון לקיים את החיבור ביום, כגון שהם מכירים בעצמם שבלילה יהיו עייפים ויתקשו לשמוח אז שמחה שלימה, או כאשר אחד מהם חזר באמצע היום מנסיעה ארוכה, מוטב שישמשו ביום תוך שהם מאפילים את חדרם.
לב. כשאין אפשרות להאפיל את החדר, בשעת הצורך מותר לתלמיד חכם לשמש ביום, ובלבד שיאפילו על גופם וראשם בשמיכה. אבל לשאר אנשים לא התירו, שמא יתרשלו בכך, אמנם בשעת הדחק מותר גם להם, כגון כשרואה אדם שיצרו גובר עליו והוא עלול להגיע לידי זרע לבטלה.
לג. כאשר דולק בחדר נר או נורה, אסור לשמש על ידי כיסוי בשמיכה גם בלילה. אבל אם האור מגיע מעבר למחיצה, הדין הוא כמו ביום, שבשעת הצורך תלמיד חכם יכול להקל על ידי האפלה בשמיכה, ובשעת הדחק כל אדם יכול להקל בזה.
כשיש בחדר ספר תורה, תפילין ומזוזה
לד. כאשר יש ספר תורה בחדר שבו רוצים לשמש, צריכים להוציאו. וכשאי אפשר להוציאו, יעשו מחיצה בגובה י' טפחים (76 ס"מ) ורוחב ד' אמות (182 ס"מ) בין הספר לבינם, כך שייחשב ברשות אחרת ולא ייראה להם.
לה. כאשר יש בחדר תפילין בתוך הנרתיק שלהם, או ספרי קודש עם כריכה, צריך לפרוס עליהם כיסוי נוסף, וכיוון שהם מכוסים בשני כיסויים, מותר לשמש בחדר. כאשר לא ניתן לכסות את הספרים, כגון שיש שם ארון ספרים גדול ללא דלתות, יכסו את עצמם בשמיכה באופן שלא יהיו ערומים בפני הספרים.
לו. מותר לכתחילה לשמש בחדר שהמזוזה שבו מכוסה בשני כיסויים – ניילון העוטף את הקלף, ובית מזוזה לא שקוף. ובדיעבד מותר לשמש בפני מזוזה הקבועה בפתח, אפילו אם אינה מכוסה.
