שלום וברכה. רציתי לשאול מדוע מצד אחד הרב אומר שאומנם הרגשת פתיחת הרחם נתמעטה אך כל הרגשה שאישה מרגישה ויודעת בוודאות שזהו וסתה – הווי הרגשה מדאורייתא. משמע שאישה היום מרגישה את וסתה ועל כן היא טמאה מדאורייתא. בעצם כל יסוד הלכות נידה מדאורייתא דהרגשה תלוי בידיעת האישה שאלו דמי וסתה. אולם מאידך גיסא סוברים שהיום אישה לא יודעת מתי וסתה, אינה חשה בכך ולא תוכל לדייק – ועל כן מקיימים גזרת רבי וחומרת דרבי זירא. והרי יש כן תרתי דסתרי – אם בוודאות דמה הוא וסת – שתשמור נידה דאורייתא(שבעה ותו לא), אולם אם אין זה בוודאות ווסת – אזי אין לה הרגשה ואינה טמאה דאורייתא. תודה
