מקבץ שאלות

שאלה

שלום לכבוד הרבנים, אני רוצה לנצל את ההזדמנות לשאול כמה שאלות שהצטברו לי בנושאים שונים: 1. האם מותר בשבוע שיום טוב חל בשבת, ללמוד פרשת שבוע שניים מקרא ואחד תרגום לשבוע שאחריו (כלומר כשבועיים מראש)? 2. האם חייבים ללמוד לפני החג גם את הפרשות שקוראים בחגים שניים מקרא ואחד תרגום? 3. האם אפשר אחרי שמחת תורה (ואולי אפילו בחול המועד סוכות) ללמוד מראש בהדרגה את כל חמשת החומשים שניים מקרא ואחד תרגום, או שצריך ללמוד כל פרשה בשבוע שלה? 4. במידה והתשובה חיובית, אפשר לקרוא פעמיים את כל החומש (למשל כל ספר בראשית) או שצריך לקרוא פעמיים כל פרשה בנפרד? 5. האם מותר בליל הושענא רבא ללמוד גם פרשת בראשית פעמיים מקרא ואחד תרגום? ובנושאים אחרים: 6. האם מותר לאשכנזים לאכול בוטנים בראש השנה? 7. האם מותר/מצווה לחתום על כרטיס "אדי" לתרומת אברים? תודה רבה, ושנה טובה ומבורכת! שנה של הצלחה, ברכה והישגים. שנת ישועה לפרט, לעם ישראל ולמדינת ישראל. שנת גאולה שלמה!

רב משיב

  1. שניים מקרא ואחד תרגום ניתן לקיים רק לפרשה הבאה שקוראים בשבת על סדר הפרשות. לכן מצד הדין אפשר להקל ולקיים מצווה זו מהשבת שבה הציבור מתחיל לקרוא את הפרשה הבאה בתפילת מנחה, גם אם בפועל יקראו אותה בעוד שבועיים, כמו שקורה לנו כעת עם פרשת האזינו. ולכתחילה עדיף לקיים מצווה זו בשבוע הסמוך לקריאתה, כלומר מיום ראשון הקרוב. וכן לגבי פרשת וזאת הברכה – מצד הדין אפשר להתחיל לקרוא אותה מזמן מנחה של שבת האזינו, שהרי אז קוראים וזאת הברכה, ולכתחילה עדיף לקרוא אותה בשבוע הסמוך לקראיתה בפועל.
  2. לא
  3. כל פרשה בשבוע שלה.                                                                                                                                      5. לא, שכן עדיין לא קוראים בציבור פרשה זו, אלא רק לאחר זמן מנחה של שמחת תורה.              6. כן.                                                                                                                                            7. כך מובא בפניני הלכה:

    ט – חתימה על טופס לתרומת איברים לאחר המוות

    בצמוד לרשיון הנהיגה של כל אזרח בישראל, מצורפת אפשרות לחתום על הצהרת נכונות לתרום איברים לצורך השתלה. וזה נוסח ההצהרה, "בתקווה כי אוכל לעזור לזולת, אני מצווה בזה ותורם לאחר מותי כל איבר שהזולת יוכל להיעזר בו". השאלה, האם ראוי לחתום על ההצהרה הזו? תשובה: למרות שמצווה להשתתף בהצלת נפשות, וגם הרבנים הראשיים, הרב שפירא זצ"ל, והרב אליהו זצ"ל, ועמהם הרב ישראלי זצ"ל ועוד רבנים, פסקו להתיר השתלת איברים, כולל לב וכבד, בפועל אין לחתום על טופס זה. מפני שהרבנים התנו את ההיתר בכך שרב או נציג של רב יהיה שותף בקביעת רגע המוות, ויוודא שאכן נעשו כל הבדיקות הנדרשות לפי ההלכה. אולם הממסד הרפואי, מטעמי כבוד, לא הסכים לשתף רב בקביעת רגע המוות ואישור ההשתלה. וכיוון שכך אין לחתום אפילו על הסכמה לתרום איבר אחד, כגון כליה, מפני שני חששות עיקריים. ראשית, בנוגע לקביעת רגע המוות, יש חשש מסוים שמא הרופאים יקבעו שהחולה מת, בשעה שעל פי ההלכה (גם לדעת המקילים) הוא עדיין נחשב חי. ובמצב כזה ברור שאסור ליטול איברים מגופו. עוד חשש ישנו, שמא ישתמשו באיבריו לצרכים שאינם נחשבים כפיקוח-נפש. כגון שכלייתו של המת אינה ראויה כלל להשתלה, ואם היו אנשים יראי-שמים עוסקים בזה, היו מבררים תחילה אם יש סיכוי שהכליה תתאים להשתלה, ואם ייווכחו שלא – יוותרו מראש על נטילתה. אולם רופאים אחרים, עלולים ליטול בחינם את הכליה, ולאחר מכן לזורקה לפח ללא קבורה (וכך כתבתי בפניני הלכה ח"ג עמ' 261 מהדורת תשנ"ה).[1] במשך הזמן, הממסד הרפואי התרכך מעט, והסכים לכלול בטופס כי התרומה תינתן "בתנאי שאיש דת לפי בחירת המשפחה יאשר את התרומה לאחר מותי". בתחילה סברתי שעל טופס מתוקן כזה נכון לחתום, ובתנאי שהתורם יודע שהוא יכול לסמוך על בני משפחתו שבמקרה שיצטרכו חס וחלילה, לאשר את תרומתו, אכן ידעו לדרוש פיקוח הלכתי ראוי (וכך כתבתי בפניני הלכה ח"ג עמ' 261 מהדורת תשס"ג). אולם לאחר שכמה פעמים התקשרו בני משפחה מבוהלים מבית החולים לשאול הלכה למעשה, נוכחתי כי לרובם המוחלט של הרבנים אין כלים לענות על שאלת המשפחות, ומנגד חתימת ההרוג על הכרטיס יוצרת מחויבות שקשה למשפחות לקיימה. ופעמים שבלחץ הנסיבות מתרשלים מלקיימה כהלכה. לפיכך, הדרך היחידה לפקח על ההשתלות כהלכה היא, על ידי מינוי רבנים שיתמחו בזה, שהם יהיו הפוסקים בשאלות אלו, כפי שדרשה הרבנות הראשית בהנהגתם של הרב שפירא והרב אליהו. וכל זמן שהממסד הרפואי עדיין לא מסכים למינוי רבנים מומחים, או רופאים יראי שמים שמקובלים על הרבנות, שיהיו שותפים בהחלטה על קביעת רגע המוות ונטילת האיברים להשתלה, עדיין קשה לחתום על כרטיס כזה. ובינתיים, במקרה שיפנו אל קרובי ההרוג ויבקשו מהם להסכים שייטלו מגופת יקירם איברים כדי להציל חיי אחרים, ידעו שבאופן עקרוני ישנה מצווה לתרום, אלא שכדי לוודא שהתרומה תיעשה כהלכה, חובה עליהם להתייעץ עם רב שמבין בתחום הרפואה. לאחרונה (שנת תשע"א) התארגנה קבוצת תלמידי חכמים ורופאים, להקמת ארגון 'ערֵבים', שהכשיר רופאים יראי שמים, שיהיו אחראים מטעמם בכל בית חולים על קביעת רגע המוות לפי ההלכה, כפי שנקבע בהחלטת הרבנות הראשית לישראל בשנת תשמ"ז (כמובא בהלכה ו). אף הונפק נוסח כרטיס חדש הנקרא 'בלבבי', המאשר תרומת איברים על פי הבדיקה ההלכתית הנדרשת מטעם 'ערֵבים' – "ועד הרבנים והרופאים לענייני השתלות", ועל כרטיס 'בלבבי' מצווה לחתום.   [1]. במשך שנים טען הממסד הרפואי כנגד הרבנים, שאינם מוכנים לעודד תרומת איברים ואינם מוכנים להתגייס למען הצלת חיי אדם. הרבנות הראשית, בהנהגתם של מרן הרב אברהם שפירא זצ"ל, והראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל, נטלה על עצמה אחריות כבדה, וכבר בשנת תשמ"ז הכריעה בסוגיה חמורה זו להתיר, כדי להציל חיי אדם. אלא שהממסד הרפואי מטעמי כבוד לא הסכים לשתף רבנים בתהליך ההחלטה. מבחינתו שהחולים יסתדרו בעצמם ובלבד שלא ייפגם ח"ו כבוד הממסד הרפואי. זו היתה שעתו המכוערת של הממסד הרפואי.

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן