ראיתי את פסיקת הרב אליעזר שעלון שאין רובו דברי תורה אלא פרסומות,סיפורים,ראיונות וכדו' אפשר לשים במיחזור נייר ואינו טעון גניזה. ואילו עלון שרובו ככולו דברי תורה יהיה חייב גניזה. שאלתי ובקשתי: מאחר ורבו מנשוא העלונים המתפרסמים בימינו,והגופים המטפלים בגניזה כורעים מהנטל. האם לא נכון לתת משקל (לא רק ל'כמות' התורה אלא ל'אכותה') לכך שפרסום העלונים הוא למטרה זמנית? פרסומם הוא כדי שיקראו בהם פעם אחת וייעזבו..(בשונה מספרים ואפילו חוברות רכות, או פרסומים של חיבורים תורניים). נראה לי שנכון בשאלתי לכלול גם צילומים של מקורות תורניים (כל עוד אין בהם שם השם) ואפי' חומש או גמרא מאחר ומטרת הדפסתם היא לשימוש חד פעמי. כל זה בתנאי שאין שם השם כתוב שם ושהעלונים/דפים מונחים באופן מכובד במיחזור ולא מתגוללים על הארץ או באשפה ח"ו. אחזור ואומר ששאלתי מתעוררת בעיקר עקב הריבוי ה'לא נורמאלי' של ההדפסות, שהולך ומתרבה.. ואף אם נחליט שהתועלת בהדפסה המרובה עדיף, נראה לענ"ד שיש להתייחס בהתאם לאופן השימוש בהם לאחר שמילאו את תפקידם. תודה רבה וברכה , אביב
