שלום, בספר מועדים, ד, ג רשום שאחרי הפרשת החלה היא מוקצה. איזה סוג מוקצה? בספר מועדים, ד, ב – כיבוי לא לצורך אוכל נפש אסור מדרבנן או מדוארייתא? רשום שאסור לכבות אש גם אם נכסיו ישרפו. כיצד חז"ל לא התירו, הרי בסימן שז התירו אמירה לגוי ברמז כי אדם בהול על ממונו, אז לכאורה אותה סברא שייכת פה? בעניין המחלוקת צויין שהיא באיסור דרבנן ולכן ניתן להקל בשעת הדחק – באיזה איסור חכמים מדובר? איזה מקרה לא ייחשב שעת הדחק שלא יהיה ניתן להקל בו, הרי אדם רואה בית או כלים שנשרפים אז מה יעזור שיש לו אחרים כאשר מדובר בממון רב (חוזר לשאלה לעיל)? בספר מועדים, ד, ג הוזכר שמותר להדליק נר למי שמפחד לישון בחושך, כיצד הותר דבר שאינו צורך השווה לכל נפש (שם, ג, ו)? תודה רבה על המענה על השאלות.
