ראיתי את דברי הרב על קבלה של קביעת עיתים לתורה במשך השנה, ועל החשיבות של כוונה בתפילה בשם כל ישראל ולא לעצמי. אני חושב שיש לאנשים בעיה של לקיחת אחריות באופן כללי. מה הרב חושב?
ראיתי את דברי הרב על קבלה של קביעת עיתים לתורה במשך השנה, ועל החשיבות של כוונה בתפילה בשם כל ישראל ולא לעצמי. אני חושב שיש לאנשים בעיה של לקיחת אחריות באופן כללי. מה הרב חושב?
מסכים. זה עיקר גדול. לקיחת אחריות על מעשינו הפשוטים – להבין שכל מעשה ומעשה שאנו עושים, יסודותיו בהררי קודש, כפי שמבאר בספר נפש החיים. ולקחת אחריות כללית יותר – קודם כל בתוך בתינו, על הזוגיות שלנו – להשקיע בה, על חינוך ילדינו – להשקיע בהם זמן ומחשבה. ולאחר מכן במעגלים רחוקים יותר, כאשר כל הקרוב קודם – משפחתנו המורחבת, יישובינו וכו', כל אחד לפי יכולותיו. גם להחליט להיות מרוכז בתפילה למשל זו לקיחת אחריות, להבין שאם חייבו אותי להתפלל, סימן שהתפילה שלי חשובה. כלומר למרות שמן הסתם יש בציבור אנשים צדיקים וראויים יותר ממני ומכוונים יותר ממני, העולם צריך גם את התפילה שלי.