שאלה הלכתית תורנית השקפתית משמעותית:
ישבתי היום בפני תלמיד חכם שהצהיר והכריז שאין שום פעולה שתפעל עילוי נשמה למען נפטרים, כולל לימוד תורה ותפילה, מלבד פעולות של בני משפחתם.
הייתכן כי בטל ומבוטל וטעות כל מה שראינו ושמענו מגדולי תורה וגם עם ישראל לדורותיו שלומדים ומתפללים לעילוי נשמת נפטרים?
אם אפשר לצרף מקורות לתשובה.
בשם אנשי כוללּ ידוע שנכחו בעת שנאמרו דברים אלה.
הכל עניין של מדרגות. אכן יותר משמעותי מעשים של קרובי המשפחה מאשר מעשים של אנשים שאינם קרובים. יחד עם זאת, כל מי שהוסיף מעשה טוב בעולם לזכותו של הנפטר, דבר שלא היה עושה בלא הרצון של עילוי נשמה – ללא ספק הואיל הדבר לעילוי נשמתו. אולי הרב שאמר זאת התכוון לומר שאם בכל מקרה לומדים או מתפללים ורק אומרים שיהיה הדבר לעילוי נשמת, זה לא מועיל. לזה אני מסכים. אין לי כעת הפנאי להביא את המקורות בעניין.
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
