שלום הרב, אנחנו נשואים כבר שנתיים, כשהתחתנו לאישתי היתה אמורה להשאר שנה ללימודי תואר שלה ותכננו שאני אעבוד שנה והיא תסיים את התואר, ואז אני אתחיל את הלימודים והיא תעבוד. מה שקרה בפועל זה שמהרבה סיבות התואר שלה נמשך ונאלצתי לעבוד עוד שנה. הבעיה היא שהיא עדיין לא סיימה את התואר אז החלטנו שהשנה אני אתחיל ושנינו נעבוד משרות חלקיות. הבעיה היא שזה לא מספיק וזה דורש מאיתנו לחסוך המון ולהעזר בהורים. אני מתכנן לעשות תואר בהנדסת חשמל שזה תואר של 4 שנים, והגיל בו הוא פקטור רציני מאוד בעבודה אם הכל ילך חלק אני אמור לסייםצאותו בגיל 29 וגם זה לא בטוח כי קורה הרבה שהתואר נמרח ואני לא רוצה לסיים אותו בגיל מאוחר ואז קשה למצוא עבודה. אמרתי לאישתי שאנחנו נאלץ לחיות השנה בצמצום עד שהיא תסיים את התואר שלה ואז יותר ננשום הבעיה היא שזה מאוד קשה לה, היא מגיעה ממשפחה מבוססת ובחיים לא נאלצה לחסוך או לא לקנות משהו שהיא רצתה, ועכשיו כשאין לנומכסף למותרות זה מקשה עליה. ולכן היא מבקשת ממני ךפרוש מהתואר ולהמשיך לעבוד עוד שנה ולחזור לתואר שנה הבאה. מצד שני התואר הזה זה משהו שאני מחכה לו כל החיים, אני רואה בעבודה בתחום התעשיה את היכולת שלי לתרום לעם ישראל זה חלום שלי מגיל קטן, וכל שנה שזה נדחה באמת כואבת לי. אני מפחד להמשיך לדחות ואני מפחד שזה לא יהיה רק שנה וגם שנה הבאה פתאום אני אצתרך לדחות. ברוך ה' המשפחה גדלה ואיתה ההוצאות. וכמו שאמרתי קודם ככל שאני אסיים יותר מאוחר ככה הסיכוי למצוא עבודה קשה יותר. אנחנו מבקשים עצה מדעת תורה. תודה
