האם מותר להכנס לכנסייה סתם בשביל הכיף, כדי לראות מה יש שם.
עניין זה מבואר בפניני הלכה אמונה ומצוותיה פרק יב. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר.
אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שאני כותב כעת:
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
א. מלבד מצוות התורה לאבד עבודה זרה (לעיל ג, ו-ז), ומלבד האיסור ליהנות ממנה (לעיל י, יב), יש איסור על הכניסה לבתי עבודה זרה. כהמשך לכך הורו חכמים שהנצרך לעבור ליד פתח בית עבודה זרה, עליו להתרחק ארבע אמות. כמו כן, המנהג להחמיר ולאסור גם כניסה לחצר של בית עבודה זרה.
ב. אסור ללכת בדרך המוליכה לבית עבודה זרה בעת שמקיימים בו פולחן, שמא יחשדו בו שהולך להשתתף בעבודתה או לכבדה. אבל אם הדרך מובילה גם למקום אחר, מותר ללכת בה. ומעיקר הדין הדבר מותר גם אם דרך זו עוברת בתוך חצר של בית עבודה זרה.
ג. הנאלץ לעבור ליד עבודה זרה, לא יעשה דבר שנראה כאילו הוא משתחווה לה, גם אם לא רואים אותו. לפיכך, אם נתקע לו קוץ ברגלו או התפזרו מעותיו לפני עבודה זרה – לא ישׁחה להסיר את הקוץ או לאסוף את המעות מולה, אלא יעשה זאת תוך שהוא מפנה לה את גבו או את צידו. וכן אם היה מעיין נמשך לפני עבודה זרה, לא ישחה וישתה ממנו מולה, אלא אם כן אין לו אפשרות אחרת והוא בסכנת מיתה. כיוצא בזה, מי שרודפים אחריו להורגו, רשאי להיכנס לבית עבודה זרה אף בשעת פולחן כדי להציל את חייו.
ד. כפי שלמדנו (לעיל ה, ב), אף שלדעת רוב הפוסקים עבודה זרה בשיתוף אמונה באל עליון מותרת לבני נח, לישראל היא אסורה כעבודה זרה. לכן ההלכות שלמדנו שייכות לכל בתי הפולחן הפעילים של ההינדים והנוצרים כאחד. לפיכך אסור לישראל להיכנס לכנסייה נוצרית, וצריך להתרחק מפתחה, ואסור ליהנות מראיית צורות שהנוצרים מייחסים להם כוחות אלוהיים, ומשמיעת נגינות שמנגנים בטקסי הפולחן, ומהרחת הקטורת שמקטירים לפני העבודה זרה (עי' בפנה"ל הערה 8 לימוד זכות על המקלים לקיים טיול תיירותי בכנסיות ובתי ע"ז מתוך סקרנות).
ה. גם למסגד אסור להיכנס בימינו למרות שאין באסלאם אלילות, זאת משום שרוב המוסלמים כיום בחרו לשנוא את ישראל, להשפילם ולבוז לתורתם, ובמסגדים רבים מעוררים לכך, ואמרו חכמים: "כל שהוא אויב ושונא לישראל, כאילו הוא אויב ושונא למקום" (ספרי זוטא במדבר י, לה), ועל כן מצווה להתרחק מהם, שנאמר: "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט. תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי" (תהלים קלט, כא-כב).
אמנם למסגדים שיש להם מנהיגים טובים שמצהירים בגלוי שהם מכבדים את ישראל ואת היהדות, מותר להיכנס. והרוצה לסמוך על המקלים – רשאי להיכנס למסגד שלא נודע כנותן מקום לשנאת ישראל. אבל אין לצפות בטקסי פולחן מוסלמים או זבח פסח שומרוני.
ו. מותר להיכנס ואף לקיים תפילות במערת המכפלה בתוך המקום שהמוסלמים קבעו כמסגד, מפני שהם באו בגבולנו, ואנו באים לשם כדי לפקוד את קברי אבותינו הקדושים. כמו כן, מותר להיכנס לבתי התפילה בגנים הבהאים שבחיפה, מפני שאמונתם איננה עבודה זרה, אלא זרם שיצא מהאסלאם ומאמין בא-ל אחד, והם מכבדים את עם ישראל ודתו, ומכירים בזכותו על הארץ.
ז. כפי שלמדנו (לעיל יא, ט), כאשר אין חשש למראית עין, במקום הצורך מותר להיכנס לחדרים שנמצאים במבנה הכנסייה הסמוכים למקום הפולחן ('תשמיש דתשמיש'). לכן כאשר מעמידים קלפי לבחירות בחדרים שבבניין כנסייה, נוהגים להקל להיכנס לשם כדי להצביע. וכן נהג הסעות שבמסגרת עבודתו נצרך להסיע אוכל ותלמידים נוכרים לבתי ספר שנמצאים בכנסיות, רשאי להיכנס לשם במסגרת עבודתו. וכן מותר להיכנס למנזר, שהוא מקום מגורי הנזירים.
ח. אנשי רפואה שהוזעקו לבית עבודה זרה או לכנסייה כדי להעניק טיפול לחולה, צריכים להגיע לשם כדי לטפל בחולה. וכן שוטרים שמופקדים על הסדר הציבורי, רשאים בימי חג אלילי או נוצרי לשמור על הנאספים.
ט. אסור להשתתף בטקס הלוויה או בחתונה שמתקיימים בכנסייה. כאשר מדובר בהלוויה של חבר לעבודה שהנימוס מחייב שישתתף בצער המשפחה, ישתתף באירועים שאין בהם סממן דתי, כגון בביקור ניחומים בביתם, או בהליכה אחר הארון כאשר אין שם ביטויים דתיים. בשעת הדחק, לצורך ציבורי גדול במיוחד, כגון בטקסים של משפחת המלוכה הבריטית שמתקיימים בכנסייה, נהגו להתיר לנציגי הציבור היהודי להשתתף, הואיל והכל יודעים שהם משתתפים מתוך חובה ציבורית.
י. מותר למדריכי טיולים להדריך נוצרים שבאים לתייר בארץ ולהיכנס עמהם לכנסיות, משום שיש בכך צורך גדול, שאם לא כן, ידריכום שונאי ישראל ויחטיאום לשנוא את ישראל. לעומת זאת, כאשר ידריכום מדריכים יהודים נאמנים, יוכלו לעורר בלב התיירים כבוד ואהבה לישראל. אמנם בעת שהתיירים עורכים טקסים דתיים, על המדריכים להתרחק מהקבוצה, ובשאר הזמן יתייחסו בכבוד לתיירים ולצד הטוב שבאמונתם.