שלום, "מבחן אכילת הכלב הוא רק כאשר החמץ או השאור התקלקלו עד שאינם ראויים אפילו לכלב. אבל אם השאור לא התקלקל אלא החמיץ מאוד עד שאינו ראוי לכלב, כיוון שהוא שאור טוב (כדרך השמרים), כל דיני חמץ חלים עליו וחייבים לבערו מהתורה" (פ"ה פסח, ב, ו) – מה הסימן שהשאור מקולקל? מדוע יש חילוק בין המקרים? הרי התוצאה זהה – השאור לא ראוי לאכילת כלב.
זה מאכל מקולקל שלא ניתן לעשות איתו כלום, וזה שאור מעולה שהתורה אסרה כי ניתן להתפיח איתו עיסות אחרות.
מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
ד. חמץ שהיה ראוי למאכל אדם והתקלקל עד שאינו ראוי אפילו למאכל כלב, אינו נחשב לאוכל, ומותר להשהותו וליהנות ממנו בפסח, אך אסור לאוכלו בפני עצמו, מפני שבכך מחשיבו כאוכל. אבל אם מדובר בשאור שלא התקלקל אלא החמיץ מאוד עד שאינו ראוי לכלב, כיוון שיכול לשמש כשאור טוב (כדרך השמרים), כל דיני חמץ חלים עליו מהתורה.
