חזרת ש"ץ מקוצרת כשיש עשרה מתפללים אך לא יחד

הכי מכובד ונכון הוא שכולכם תתחילו יחד כמובן, אבל אני מבין שחלקם לחוצים ללכת, ולכן יכול החזן להתחיל את תפילת עמידה גם עם פחות מחמישה שאיתו, ושאר המתפללים יענו לקדושה, ואם שאר המתפללים יתחילו את תפילת העמידה שלהם כל עוד אלו שכבר התחילו עדיין בברכות הראשונות של התפילה, כלומר קצת אחרי הקדושה, זה עדיין נחשב תפילה במניין. לדעת הרב מלמד הנכון במקרה של מניין מצומצם קבוע, הוא לקבוע עם כולם שבכל מקרה מתחילים את התפילה בזמן ובקצב שקובעים מראש, כגון מתחילים בשבע ובשבע ורבע/ועשרים בכל מקרה מתחילים שמונה עשרה, ולא משנה מה קורה לא מחכים לאף אחד. אם יצא שמתפללים במניין מה טוב, אם לא – זה מה יש. אם לא תעשו כך, ברוב המקרים לא יהיה לכם מניין ואנשים יכעסו (לפחות בליבם) על חבריהם, וזה לא טוב. כמו כן, כדי לפתור את הבעיה שאנשים סומכים על חזרת השץ וכועסים אם עושים תפילה קצרה, יש לקבוע שאם אין עשרה שמתחילים יחד את ברכות ק"ש בשבע ועשרה, בכל מקרה עושים תפילה קצרה.