חוקים משפטיים מחייבים מדינא דמלכותא דינא

האם ממש כל החוקים של המדינה מחייבים את האדם מכורח דינא דמלכותא דינא? כן

לדוגמא יש חוק שחייב לשאת תעודת זהות לכל מקום, האם מי שלא נושא עובר איסור? חומרת העניין תלויה בייחס של המדינה לחוק. לא מצינו שעוצרים אנשים ברחוב לשאול האם יש עליהם תעודת זהות… בטח לא כיום שקל מאוד לכל שוטר לזהות בן אדם גם בלי התעודה.

ובכלל, אם זה ככה אז צריך לדעת טוב מאוד הרבה חוקים של המדינה והדבר דורש הרבה מאמץ מכל בן אדם… – הכל לפי ייחס המדינה לחוקים. המדינה לא מצפה מאנשים להיות בקיאים בכל חוק, אלא כל אחד לפי עניינו צריך להכיר את החוקים החשובים שנוגעים אליו.

דין זה מבואר בפניני הלכה העם והארץ.

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

ו – מהלכות מדינה

דינא דמלכותא דינא

א. לכל התקנות וחוקי המדינה, בין בארץ ובין בחוץ לארץ, יש תוקף הלכתי המחייב כל אחד (גיטין י), כגון תשלומי מיסים ושמירה על חוקי התנועה והבנייה, בין אלו שנתקנו על ידי הממשלה ובין אלו שנתקנו על ידי הנהלת העיריה או היישוב. אלא אם כן מדובר על חוק שסותר את ההלכה, או חוק שיש בו עוול מובהק שנוגד את ההגיון והמוסר המקובל בעולם, כגון חוק שמפלה לרעה קבוצה מסוימת. אבל שחיתויות והפליות רגילות, שמצויות כמעט בכל שלטון, אינן מבטלות את הכלל 'דינא דמלכותא דינא'.

העלמת מס

ב. טוב לאדם שיראה בתשלום המיסים חובה נעימה, שעל ידו הוא נעשה שותף בקליטת העלייה, בביצור הביטחון, ובכל מהלך בניינה של מדינת ישראל. וכל מי שמעלים מס או מבריח את המכס, לא רק שעובר על הדין של 'דינא דמלכותא דינא', אלא עובר גם על איסור תורה של לא תגזול (שו"ע חו"מ שסט, ו).

ג. כאשר המוכר מציע תשלום נמוך בלי חשבונית ותשלום גבוה יותר עם חשבונית, חייב הקונה לקנות עם חשבונית, כדי שלא להיות שותף באיסור. אמנם במקרה מיוחד, כאשר המוכר או איש המקצוע הוא חבר קרוב שבאמת היה מוכן לעבוד עבורו בחינם, מותר לשלם לו בלא חשבונית, כך שהתשלום יכול להיחשב כסוג של מתנת הוקרה ולא כשכר החייב במס.

ד. כאשר אין סיכום בין המוכר לקונה שלא לתת חשבונית, אין הקונה חייב לדרוש חשבונית, כיוון שלא בטוח שהמוכר גונב את המס, שכן אולי יש לו דרכים אחרות לדווח על המכירה, ואולי הוא פטור מתשלום. אמנם ראוי לדרוש חשבונית כדי לצאת מן הספק.

בית משפט חילוני

ה. ציוותה התורה (שמות כא, א): "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם", ופירשו חכמים: 'לפניהם' – לפני דייני ישראל, ולא לפני דייני גויים, גם אם הם פוסקים באותו מקרה כדין התורה. גם לפני בתי משפט של יהודים חילוניים אסור לדון, שכן שיטת המשפט שלהם אינה על פי תורת ישראל, דבר המהווה חילול ה' נורא.

ו. במקרה של סכסוך שבו הנתבע מסרב להישפט בפני דיינים שדנים על פי התורה, על התובע ללכת לבית דין או רב שעוסק בדיני ממונות, ולקבל ממנו רשות ללכת לבית משפט חילוני כדי להציל את ממונו, ואז יוכל לתובעו שם, שכן הלך לשם ברשות דייני ישראל.

ז. מותר לאדם דתי להתמנות כשופט בבית משפט חילוני, בתנאי שיש לו צער על כך שאין נוהגים על פי משפט התורה, והוא מנסה כפי יכולתו לתקן זאת. הוא כמובן אינו יכול להפר את התחייבותו לפסוק על פי החוק המוסכם, אולם במקרים שהחוק נתון לפרשנות, מצווה עליו למתוח את הפרשנות לכיוון משפט התורה.

ח. מכיוון ש'דינא דמלכותא דינא', בתי הדין הרבניים צריכים להתחשב בחוקי המדינה כמחייבים, כל עוד אינם סותרים את ההלכה. יחד עם זאת חובה גדולה מוטלת על לומדי התורה להכין תשתית משפטית שתוכל להחליף את מערכת המשפט החילונית, כדי שנוכל בהדרגה להעמיד מערכת משפט על פי תורת ישראל.

בתי הדין

ט. סמכות החכמים לדון בכל הדינים שבתורה תלויה בסמיכה שהם נסמכים איש מפי איש עד משה רבנו, אבל אחר שנתבטלה הסמיכה, כשלוש מאות שנה לאחר חורבן בית המקדש השני, חכמי ישראל יכולים לדון רק בתחומים ההכרחיים לקיום החיים היהודיים, כדיני ממונות וקבלת גרים, ולא בדיני נפשות וקנסות, ורק כהוראת שעה מותר להם לקנוס ולענוש.

י. כיוון שכיום אין לדיינים סמכות עצמית לדון בכל דיני התורה, נתבטלה המצווה מהתורה להעמיד סנהדרין קטנה בכל עיר (דברים טז, יח). אבל מצווה להעמיד בתי דין לממונות בכל עיר, כדי לקיים את המשפט בישראל. ועל בתי הדין להיות זמינים לכל, ולפתור כל סכסוך במהירות המרבית.

שביתה

יא. הדרך הנכונה ליישוב סכסוכי עבודה היא על ידי בתי הדין, אמנם מצד ההלכה השביתה מותרת כמנהג המדינה, ולדעת רוב הפוסקים צריך לקבל לכך אישור מרב מוסמך. אמנם למורים ומורות המלמדים תורה, וכן לרופאים ואחיות – אסור לשבות, אלא אם כן המעסיק אינו מוכן לבוא לבית הדין, ובלא שישבתו ייגרם נזק למערכת החינוך או לרפואה הציבורית. במקרה כזה מותרים לשבות לאחר קבלת היתר מבית הדין או הרבנות המקומית. ונראה שבבית ספר שבו לימודי הקודש הם העיקר, גם לימודי החול עולים מדרגה ואסור להשביתם.