"ונחרשה העיר" – מתי?

מהאינטרנט: "חרב הבית בשנייה" – מתייחס לכאורה לסוף "המרד הגדול", בשנת 70 לספירה. "נלכדה ביתר" – מתייחס לסוף מרד בר כוכבא, בשנת 135 לספירה. אז מה זה "ונחרשה העיר" [לכאורה מדובר בירושלים]? –רק אחרי מרד בר כוכבא, הרומאים חזרו לירושלים, 65 שנה לאחר חורבנו, כדי לחרוש אותו? יוצא, על-פי זה, שבשנת 70 חרב בית המקדש השני וירושלים ורק 65 שנה לאחר מכן, "נזכרו" הרומאים לחרוש אותו? המנהג הרומי היה שכאשר הורסים עיר בירה של מדינה, חורשים אותו לאחר-מכן, כדי לבטא את כניעת השלטון הקודם. אבל, בעיני ההלכה, מהי אותה חרישה, ולמה היא עומדת בשורה אחת עם חורבן המקדש? מה בעצם קרה בירושלים לאחר מרד בר כוכבא? כדי לענות על כך נעיין בירושלמי על "ונחרשה העיר" : " "ונחרשה העיר" — חרש רופוס, שחיק עצמות, את ההיכל". מישהו בשם רופוס חרש את ההיכל, לא את כל העיר. מי הוא אותה דמות? טיניאוס רופוס היה נציב רומא ביהודה בימי מרד בר כוכבא, ובהיסטוריה הוא נודע כמי שחרש את ירושלים בעקבות המרד. אכן, יש בזה להעמיד בוודאות את הסיפא של המשנה בהקשרה ההיסטורי- תקופת בר-כוכבא. "וחרישת איזה מקום היה אצל הרומיים לאות וסימן קללה שלא יבּנה עוד לעולם, וכפי חוקיהם לא היה רשאי עוד אדם לבנותו, על כן, אחרי ראה אדריינוס רב הכוסף של היהודים עוד לבנין ההיכל רצה להראותם שכל תוחלתם מהיום והלאה אפס ואין, וציווה לחרוש ההיכל, למען ידעו ברור כי לא ייבנה עוד". אם כך, יש להבין מה היה מצבה של ירושלים לפני שהוא חרש את העיר? חורבן בחז"ל אינו דווקא חורבן פיזי, אלא מבטא ביטול ריבונות יהודית וביטול של הלכות רלוונטיות. לענייננו, חורבן בית המקדש (בעקבות "המרד הגדול", בשנת 70 לספירה) התבטא בשני צורות: א. ביטול מוחלט של העצמאות היהודית; ב. הפסקת עבודת הקרבנות ושאר מצוות המקדש. עם חורבן הבית, הסנהדרין עברה ליבנה וגם לא היה תחליף מלא לעבודת המקדש. אבל, בשלב הזה הרומאים לא התכוונו להרוס את ההיכל. הם נשאו עמהם את כלי הקודש לרומא כמתואר בתבליט שער טיטוס, אבל המבנים העיקריים שהיו בהר הבית – בית המקדש והיקפו, ה"בניין הנאה של הורדוס" ‏עדיין עמדו. הם השליכו אש במקדש, אבל זה שרף רק את החומרים הדליקים. אז כנראה שהפרוכות וקורות העץ נשרפו; אך עיקר ההיכל והסטווים, הבנויים אבן ושיש, עוד עמדו.