אם הבדיקה היתה בעומק כפי שעושים הפסק טהרה, ואחד העדים היה רטוב מעט, וראתה בוודאות שאין עליו אפילו טיפה קטנה של דם – אפשר להקל. בדרך כלל המציאות היא שהעדים שמנקים איתם לפני הבדיקה ממש רטובים וגם לא מסתכלים עליהם כראוי לבדוק שאין כלום.

גם בשבת ויו"ט יכולה להרטיבו מעט באופן שלא תהיה סחיטה, ואין בזה משום מלבן משום שהוא דרך לכלוך.

הלכות הבדיקות מבוארות בפניני הלכה טהרת המשפחה. אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור בא של פניני הלכה טהרת המשפחה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

ד – שבעה נקיים

הפסק טהרה

א. נטמאה האישה ופסק דמה, עליה לעשות בדיקת 'הפסק טהרה' בתוך הנרתיק כדי לוודא שאכן פסק הדם. לא עשתה בדיקה זו, אינה יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים גם אם יודעת שפסק הדם.

ב. הזמן המובחר לבדיקה הוא בתוך שעתיים וחצי שלפני שקיעת החמה, ובמקום הצורך יכולה לבדוק קודם לכן. אבל אם בדקה אחרי השקיעה, לא יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים עד השקיעה של היום הבא.

ג. במקום צורך גדול במיוחד אפשר להקל אם עשתה את הבדיקה אחרי השקיעה עד הזמן המוקדם ביותר של צאת הכוכבים באותו מקום (בארץ ישראל הוא לכל הפחות 14 דקות לאחר השקיעה). וכאשר מסופקת האם בדקה לפני השקיעה או אחריה, אפשר להקל גם במקרים פחות דחוקים.

אופן הבדיקה לכתחילה

ד. תחילה יש לנקות את תוך הנרתיק משיירי דם בעזרת בד רטוב, וטוב לנקות גם מבחוץ וגם את האצבעות כדי להבטיח שלא יתעוררו ספקות לגבי הבדיקה. לאחר מכן תעטוף את האצבע בבד לבן, רך וסופג ('עד בדיקה'), ותכניס אותו לעומק הנרתיק כפי האפשר בלא מאמץ, תוך הצמדתו לצדדים, כך שגם אם יש דם בקפלי הנרתיק, הוא ייראה על העד.

ה. לאחר הבדיקה תתבונן בעד: אם אין עליו אחד מצבעי הדם הטמאים (לעיל פרק ב, א-ב), הבדיקה כשרה, ותוכל להתחיל לספור שבעה נקיים. אבל אם יש עליו דם, אפילו בכמות מזערית, הבדיקה נפסלה, ולכן תנקה את הנרתיק עם בד רטוב, ותבדוק שוב.

ו. נוהגות הנשים להדר ובנוסף להפסק הטהרה מניחות 'עד בדיקה' בתוך הנרתיק, שיהיה דחוק שם מלפני השקיעה ועד לאחר צאת הכוכבים (לכתחילה כחצי שעה), כדי שתדע האישה בלא שום ספק שאכן פסק דמה. לא שמה האישה 'מוך דחוק', אינו מעכב.

אופן הבדיקה בדיעבד

ז. אישה שאינה יכולה להכניס את כל האצבע לתוך הנרתיק, תכניס כמה שיכולה תוך זהירות שלא תפצע את עצמה. והחוששת שאם תבדוק בבד יבש תפצע את הנרתיק, תלחלח אותו מעט, וכן יכולה למשוח את הנרתיק בשמן זמן מה לפני הבדיקה, אך לא סמוך לה. אישה שיש לה בנרתיק פצע שעלול לדמם בעת הבדיקה, תבדוק עד לפני מקום הפצע.

ח. בשעת הדחק כשאין פתרון אחר, אפשר לבדוק בעזרת ממחטת נייר תוך זהירות שלא תיקרע, ויש מקילים גם במגבון לח או טמפון.

מתי אפשר להתחיל לספור שבעה נקיים

ט. מנהג חלק מיוצאי ספרד (שו"ע): זרע הבעל שנמצא בתוך הנרתיק נפלט מגוף האישה במשך שלוש יממות (72 שעות) לתשמיש, ולכן במשך זמן זה אין האישה רשאית להתחיל לספור שבעה נקיים גם אם פסק הדימום. לכן, אם לדוגמה התשמיש היה בליל יום ראשון או ביומו לפני השקיעה, ולאחר מכן נטמאה – גם אם פסק הדימום, יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים רק בליל יום חמישי (ארבעה ימים רגילים מהיום שבו נאסרה).

אמנם אם תוציא האישה את כל הזרע שנותר בגופה על ידי ניקוי טוב של הנרתיק בעזרת בד, או על ידי רחיצה באמבטיה של מים חמימים שייכנסו לנרתיק – תוכל לפסוק בטהרה מיד כשפסק הדימום, ולהתחיל בלילה את שבעת הימים הנקיים.

י. מנהג יוצאי אשכנז ורבים מיוצאי ספרד (חיד"א, בא"ח): מפני חששות שונים יכולה האישה להתחיל לספור שבעה נקיים רק לאחר חמישה ימים מהיום שבו נאסרה, גם אם לא שימשה עם בעלה וגם אם ניקתה את הנרתיק. לכן אם לדוגמא נטמאה ביום ראשון, יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים רק בליל שישי. היו שנהגו אף להמתין שישה או שבעה ימים לפני שבעת הנקיים, אולם כיום מוסכם שאין להחמיר יותר מחמישה ימים.

מקרים בהם גם למנהג המחמירים אפשר להקל

יא. ראתה האישה מראה ופרשו עד שיראוהו לחכם, וראתה בינתיים מראה שאוסר אותה – מונה חמישה ימים משעת הפרישה, גם אם התברר שהמראה הראשון היה טהור. כמו כן, אפשר למנות ארבעה ימים ולא חמישה במקום צורך גדול או דבר מצווה. וכאשר נאסרה רק מחמת דם בתולים, יכולה לפסוק בטהרה לאחר ניקוי הנרתיק משיירי הזרע (להלן ח, כא).

יב. אישה שטבלה וראתה דם לפני התשמיש, יכולה באותו יום לעשות הפסק טהרה ולהתחיל ממחרת לספור שבעה נקיים, כמו אישה שנאסרה באמצע השבעה נקיים.

יג. במקום צורך גדול במיוחד, כמו חיילים שרוב הזמן אינם בביתם, יש לנהוג לגמרי כמנהג המקילים (ועי' להלן טו). וכן אישה שנאסרה מחמת כתם, יכולה על ידי ניקוי הנרתיק משאריות הזרע, לעשות באותו יום הפסק טהרה, ולהתחיל ממחרת לספור שבעה נקיים (לפי זה המנהג המחמיר משמעותי רק לאישה שרואה דם וסת פחות מחמישה ימים).

שינוי המנהג

יד. מכיוון שהמנהג המקל בו נוהגים חלק מיוצאי ספרד הוא העיקר לפי כללי ההלכה, יוצאי ספרד שנוהגים כמנהג המחמיר, רשאים לשנות את מנהגם. וכן כלה מיוצאי ספרד שמנהג אימהּ להקל, יכולה להמשיך את המנהג גם אם התחתנה עם חתן מיוצאי אשכנז. וכן בני זוג חוזרים בתשובה מיוצאי אשכנז שהוריהם חילונים וממילא לא נהגו בחומרה זו, יכולים להקל לכתחילה.

טו. בני זוג מיוצאי אשכנז שרוצים מאוד לשנות את מנהגם, עליהם להתייעץ על כך עם רבם, שכן אם הדבר נעשה תוך שיקול דעת לפי עניינם המיוחד ובהסכמת רבם, יש בכך תיקון לפגם שבשינוי המסורת. וככל שהם קשורים יותר לקהילה ששותפים בה בני כל העדות, או שבמשפחתם הקרובה יש קרובים מכל העדות, יש יותר מקום להתחשב במנהג המקל.

טז. בני זוג שהתחילו לנהוג כמנהג המחמיר ועוברים לנהוג כמנהג המקל, נכון שהאיש יעשה 'התרת נדרים' עבור שניהם. אמנם אין חובה לעשות זאת, משום שההתרה שעושים לפני ראש השנה ויום הכיפורים, מועילה לזה (עי' בהלכות ימים נוראים ה, כה-ל).

שבעת הנקיים

יז. שבעת הימים הנקיים הם שבע יממות שבהן האישה אינה רואה דם, ובסיומן תוכל לטבול. היממה מתחילה בתחילת הלילה, נמצא שבאותו לילה בשבוע שבו התחילה את שבעת הנקיים, תוכל לטבול בשבוע הבא.

יח. בשבעת הימים הללו צריכה האישה לבדוק שהיא נקייה מדם באופן הזהה לבדיקת הפסק טהרה (בד לבן רך וסופג, בעומק הנרתיק. לעיל סעיף ד). לכתחילה תבדוק בכל יום בבוקר ולפני השקיעה, ואם קשה לה, תבדוק בכל יום פעם אחת. מצאה על עד הבדיקה מראה דם, כל הימים שספרה עד אז נפסלו, שכן שבעת הימים צריכים להיות רצופים. וכדי להיטהר, עליה לפסוק בטהרה לפני השקיעה, ובלילה תתחיל מחדש בספירת שבעה ימים.

מספר הבדיקות בדיעבד

יט. בשעת הצורך, אישה שקשה לה לבדוק בכל יום, יכולה לבדוק ביום הראשון וביום השביעי בלבד. ואישה שלעיתים רואה כתמים, לכתחילה תבדוק רק בראשון ובשביעי. ואם קשה לה לבדוק דווקא בימים אלו, יכולה לבדוק בשני ימים אחרים, ואף בלילה.

כ. בשעת הדחק, כגון אישה שיש לה פצעים בנרתיק, ויש חשש סביר שאפילו אם תבדוק רק פעמיים במשך כל השבעה נקיים, תראה דם מחמת הבדיקה – תסתפק בבדיקה אחת עד לפני מקום הפצע. וכן דין הרואה כתמים מחמת כדורים הורמונליים או התקן תוך רחמי. כמו כן, בשעת הדחק כל אישה שבדקה עצמה רק פעם אחת בשבעת הנקיים, או לפחות שמה 'מוך דחוק' לאחר ההפסק טהרה ויצא נקי לאחר צאת הכוכבים – לא צריכה למנות שבעה נקיים שוב.

כא. אישה שלא בדקה כלל בכל השבעה נקיים, ואף לא שמה 'מוך דחוק', צריכה למנותם שוב. אמנם בשעת הדחק כשקשה להם מאוד להחמיר, אפשר שתבדוק ביום השמיני ותטבול. כמו כן, כאשר אישה שאינה מכירה את ההלכה באה לטבול והתברר שלא עשתה שום בדיקה, אפילו לא הפסק טהרה, אם על פי שיחה קצרה מתברר שלא ראתה דם כל השבעה ימים, כיוון שמדובר על שעת הדחק גדול, יש מורים לה לבדוק מיד ולטבול.

לבישת לבנים

כב. לאחר בדיקת הפסק טהרה, תלבש תחתונים נקיים שאין עליהם כתמי דם, ומנהג כשר ללבוש תחתונים לבנים בכל שבעת הנקיים. אפשר לקיים מנהג זה על ידי תחתונית לבנה, וכיוון שאינה מקבלת טומאה, אם יימצאו עליה כתמים, לא יפסלו את שבעת הנקיים (עי' לעיל ב, ז-ח). אישה שאינה לובשת תחתונים בלילה, תבדוק בבוקר שהסדין והשמיכה שלה נקיים מכתמי דם.

כג. אישה שעלולה לראות כתמים מחמת פצעים, התקן תוך רחמי או כדורים, תלבש בשבעת הנקיים תחתונים צבעוניים או שחורים, כדי שלא תיאסר מחמת כתמים. שכן מגמת לבישת הלבנים היא לשים לב לדם שיוצא בהרגשה במסגרת נידה או זבה, ולא לקלוט כתמים. מטעם זה, נכון לכל אישה להקפיד ללבוש בימי טהרתה שלאחר הטבילה תחתונים צבעוניים.

המוּדעוּת לספירה

כד. לכתחילה צריכה האישה שלא להסיח את דעתה מספירת שבעת הנקיים, ולכן גם אם ראתה מראה בעייתי, לא תגמור בליבה שהיא טמאה, שכן אולי יתברר על ידי חכם שהמראה טהור ותמשיך את הספירה הראשונה. וכן אם בעלה יצא לנסיעה ארוכה, לא תפסיק לספור שבעה נקיים, שמא ישנה את תוכניתו ויחזור מוקדם.

כה. בדיעבד, גם אם חשבה באמצע שבעת הימים שלא להמשיך לסופרם, ושוב רצתה להמשיך בספירתם, כל שלא ראתה דם בינתיים, ימים אלו עולים לשבעה נקיים, ורשאית להמשיך את ספירתה ולטבול.

כו. אישה שנראה לה שעברו שבעה ימים נקיים, אך התעורר לה ספק מסוים שמא עברו רק שישה, יכולה להקל. אבל בספק שקול, אין להקל.