הרחבה ומקורות
כתב הרמ"א (יו"ד צב, ח) ששתי קדרות הנוגעות זו בזו אינן אוסרות זו את זו בנגיעה. וטעמו מפני שאין מעבר של טעמים בלא נוזלים .
וגם אם יתכן ויגלוש רוטב נוזלי מהסיר לחצובה, כתבו הפוסקים שחום הלהבות יבטל אותו ולכן נוהגים להשתמש באותה החצובה גם לבישולי בשר וגם לבישולי חלב .
אבל לקראת פסח, משום חומרת חמץ נוהגים ללבן את החצובה בליבון קל (רמ"א תנא, ד, מ"ב לד).
בכיריים מסוג אינדוקציה הסיר מונח על משטח ללא להבות או גוף חימום (רק דפנות הסיר מתחממות) ולכן אין מה שיבטל את הרוטב שגולש מהסירים,
ונחלקו הפוסקים כיצד להגדיר את החומר של הכיריים האלו
לדעת הרב רוזן כיריים 'קרמיות' או 'הֶלוגן' אינן מתכתיות, אלא ספק כלי זכוכית. אבן, או אדמה ולכן א"א להכשירם.
אבל בספר מעשה חושב – ( ו, י אות ב) כתבו שלאור המידע שבידם אפשר להניח באופן קרוב לוודאי שמשטח הכיריים הקרמיות דינו ככלי זכוכית .וכן דעת הרב אברהם יוסף שהכשרת כיריים אינדוקציה ככל כיריים שדינם בעירוי, כיון שהם מזכוכית, ודין הזכוכית קל יותר ממתכת ואמייל.
ואכן לדעת השולחן ערוך (או"ח תנא, כו) זכוכית חלקה וקשה, ואפילו אם היו בה מאכלים רותחים – אינה בולעת , ולכן שוטפים אותם היטב ואוכלים בהם בפסח. אך יש מגדולי הפוסקים הספרדים שהחמירו בזה, וביניהם בעל הבן איש חי (ש"א צו יד). ולרמ"א דינה כדין כלי חרס שאין דרך להכשירה לפסח. וי"א שרק מפני עדינות הזכוכית יש חשש שישברו בהגעלה ברותחים, לפיכך אין להכשירם (אור זרוע, שיבולי לקט).
ומנהג האשכנזים שלא להגעיל כלי זכוכית לפסח כדעת הרמ"א, ורק בשעת הדחק סומכים על הדעה המקילה. ומגעילים שלוש פעמים.
למעשה מאחר מדובר בטעם פגום שאינו ב"י, וממילא לא מניחים על הכירה מאכלים (אלא רק את הסירים ואין מעבר של טעמים מהכירה לסיר בלא נוזל), וקניית כירה מיוחדת לצורך הפסח נחשבת כשעת הדחק, נראה שגם למנהג אשכנז אפשר לסמוך על הדעות המקלות ולהכשיר את הכירה באמצעות חימום סיר מלא מים על החום הכי גבוה ולתת למים שיגלשו על הכירה וכבלעו כן פלטו .(יתכן שזה נחשב גם כליבון קל שכן מסתבר שחום המשטח מגיע לפחות לחום של רשת שמונחת בתוך תנור ורחוקה מגופי החימום שמתירים להכשירה בליבון קל) .
