אשמח להבהרה לגבי הפסיקה של הרב בסוף ההערה על נוצרי שמאמין באותו האיש, שבמקום הפסד היין מותר. האם הרב מלמד פסק כמו הש"ך שהוא הביא? ואפשר לנמק למה?
אשמח להבהרה לגבי הפסיקה של הרב בסוף ההערה על נוצרי שמאמין באותו האיש, שבמקום הפסד היין מותר. האם הרב מלמד פסק כמו הש"ך שהוא הביא? ואפשר לנמק למה?
מכיוון שלא ברור שהוא נחשב ממש לעובד אלילים, אפשר להקל. זאת על פי המבואר בסעיף ג' לגבי נוצרים.
הפרק קצת מסובך. אולי יעזור לך שאביא לך את הפרק הזה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
א. גוי עובד עבודה זרה שהכין יין או נגע ביין, היין אסור בשתייה ובהנאה. כיום כך הוא דינם של ההינדואיסטים ובני דתות שמשתחווים לפסלים ומקריבים להם תקרובות. וכך נוהגים להחמיר לגבי נוצרי המאמין שגם 'אותו האיש' הוא אלוהים. כיוון שהיין אסור בהנאה, אסור אפילו ליתנו לגוי במתנה. ובשעת הדחק ניתן למכור את היין לגוי, כיוון שעובדי ע"ז בימינו אינם רגילים לנסך יין לאליליהם.
ב. גוי שאינו עובד עבודה זרה שהכין יין או נגע ביין, היין אסור בשתייה ומותר בהנאה. כך הוא דינם של המוסלמים, הדרוזים וגויים חילונים. וכך הוא דינם של הנוצרים שמאמינים ש'אותו האיש' היה שליח ולא אלוהים (דין גוי קטן, להלן טו).
ג. משעה שהנוזל היוצא מהענבים התחיל להימשך לצד שבו הוא נותר בלא חרצנים וזגים, יש לו דין יין, ואז גם לכל שאר הנוזלים שבגת יש דין יין, ואם נגע גוי בנוזלים או בחרצנים או בזגים רטובים שבגת, אסר את כל אשר בגת. וכן אם נטלו מהגת כוס יין אחת מסוננת מחרצנים וזגים, חל דין יין על כל הגת.
ד. יין שנעשה חומץ, אינו נאסר במגע גוי. ובספק אם היין כבר נעשה חומץ גמור, בודקים אותו על ידי שפיכתו על הארץ – אם יבעבע ויתסוס מחמת מגעו בחומר הגירי, סימן שנעשה חומץ. גם יין שנקרש לא נאסר במגע גוי עד שיחזור ויעשה נוזלי. כמו כן, גוי שנגע בתבשיל או בעוגה שמעורב בהם יין של ישראל, אינם נאסרים.
ה. היין שבכלל הגזירה הוא רק יין שעובדי האלילים היו מנסכים לפסליהם. לפיכך יין שמזוג במים, רק אם היין יותר משישית, מגע גוי אוסרו. וכן יין שעירבו בו סוכר או דבש כדי להמתיקו או פלפל כדי לעשותו חריף, אם השתנה טעמו באופן משמעותי מהטעם הטבעי שלו, כמו היינות המתוקים מאוד, אינו נאסר במגע גוי.
ו. יין שהתבשל אינו נאסר במגע גוי, אלא אם כן הגוי נגע בו לפני שהתבשל. היין נחשב מבושל משעה שיגיע לחום של כשבעים מעלות, שאז מתחיל טעמו להשתנות. גם יין מפוסטר נחשב מבושל לעניין זה.
ז. רק אם הגוי נגע ביין עצמו בידו או על ידי מקל, או שתה ממנו, היין נאסר. נגע ביין בלי כוונה, כגון שבלא משים ידו נטבלה ביין, או שחשב שהוא שיכר – אם הוא עובד ע"ז והנגיעה היתה ללא אמצעי אחר, היין נאסר בשתייה ולא בהנאה. ואם אינו עובד ע"ז, היין מותר בשתייה. וכן הדין אם נגע ביין במקל לשם מטרה אחרת שאינה לשם נגיעה ביין, כגון כדי למדוד את כמותו. כאשר יש ספק האם הגוי נגע ביין בכוונה, מקילים.
ח. ניער גוי עובד ע"ז יין בכלי פתוח בחוזקה בכוונה כדי לנענע את היין שבתוכו, היין אסור בשתייה ובהנאה. ובמקום הפסד ניתן להקל בהנאה. אבל אם רק הלך עם בקבוק פתוח, או שבעקבות חליצת פקק הבקבוק היין התנועע, היין מותר. ואם הגוי אינו עובד ע"ז, היין מותר גם אם התכוון לנערו בתוך הכלי.
ט. מזג גוי עובד ע"ז יין מבקבוק לכוס, כל היין שבכוס ושבבקבוק נאסר בשתייה ומותר בהנאה. ובמקום הפסד מרובה, היין שנותר בבקבוק כשר לשתייה. שאב הגוי יין מחבית על ידי מכונה חשמלית או פתח את ברז החבית, היין שיצא נאסר בשתייה ומה שנותר בחבית מותר. שפך מהבקבוק או החבית בלא כוונה, או שחשב שיש שם שיכר, גם מה ששפך מותר בשתייה. מזג הגוי מים לתוך יין של ישראל כדי למוזגו, נאסר היין בשתייה.
אם הגוי אינו עובד ע"ז, היין שבכוס ושבבקבוק מותר. אמנם המנהג לכתחילה לחשוש לדעת המחמירים, ולכן כאשר המלצר גוי, הסועדים פותחים את הבקבוק ומוזגים לעצמם. ובדיעבד שהגוי מזג, מותר לשתות את היין. ורק אם ידוע שהמלצר נוצרי שמאמין שאותו האיש אלוהים, היין שבבקבוק ובכוס נאסר בשתייה אם אינו מקום הפסד. ואם ידוע שהוא ממש עובד אלילים, אפשר להקל רק במקום הפסד מרובה ורק לגבי היין שנותר בבקבוק (דין יהודי חילוני להלן, טז).
גם כאשר מזג ישראל יין לתוך כוס של גוי שהיין שבו אסור, היין שבבקבוק נאסר בשתייה אם לא מדובר על הפסד מרובה.
י. גוי עובד ע"ז ששהה לבדו עם יין שאינו חתום בשני חותמות, היין נאסר בהנאה. ואם היה חתום בחותם אחד, היין נאסר בשתייה בלבד. ואם הגוי אינו עובד ע"ז, מספיק חותם אחד, ובלא זאת היין נאסר בשתייה ולא בהנאה. לדעת רבים לגבי גוי עובד ע"ז שאינו רגיל לנסך יין, כפי המצוי בימינו, מספיק חותם אחד.
חותם הוא סגירה מיוחדת שקשה לזייפה. בקבוק שסגור עם פקק מתכת שלא ניתן לאחר פתיחתו להחזירו למצבו הראשון בלא מכונה, נחשב כשני חותמות. וכן דין פקק שעם כאשר לא ניתן אפילו בדוחק להחזירו כפי שהיה. וכיום נוהגים בבתי החרושת להוסיף לבקבוקים עוד עטיפה מפלסטיק.
יא. אם הזהירו את הגוי שאם ייגע בבקבוקי היין עלול להיענש, כגון שאולי יפגעו בתנאי העסקתו, גם אם השאירו אותו לבד ובקבוק היין אינו חתום, כל זמן שיש אפשרות שייכנסו פתאום ויראו אותו נוגע ביין, או יראו אותו דרך חלון או על ידי מצלמה במעגל סגור – היין מותר. וכן הדין כאשר מלצרים גויים אוספים את היינות מהשולחנות בסיום האירוע.
אבל אם היה זמן שהגוי ידע שאין סיכוי שיראו אותו, כיוון שהיה יכול לשתות מהיין בלא שייתפס כגנב – היין נאסר. לפיכך, המעסיק גוי בביתו, ויש זמנים שבהם הגוי נמצא לבד בבית ואולי ישתה מהיין, צריך להקפיד שבקבוקי היין יהיו חתומים כדין, או שינעל אותם בארון שאין אפשרות שהגוי יצליח לפותחו. ואם לא עשה כן, היין נאסר.
יב. ביין מבושל או ממותק, גם אם הגוי ישתה ממנו או ייגע בו, לא ייאסר (לעיל, ה-ו). אבל כאשר יש חשש שהגוי ירצה להחליפו ביין שלו ואין על היין אפילו חותם אחד, אם שהה הגוי לבד עשרים דקות, היין נאסר בשתייה.
יג. כאשר גויים בוצרים ענבים עבור ישראל, צריכים להניחם בכלים עם נקבים. אמנם בדיעבד שהניחום בכלים ללא נקבים ונקוו נוזלים בתחתית הכלי ונגע בהם הגוי, אין בהם איסור, הואיל ועדיין לא הופרדו מהענבים ואין עליהם שם יין (לעיל, ג). כיוצא בזה, אין לתת לגוי להוליך ענבים לגת, או לשפוך את הענבים לגת, שמא ייגע ביין שבגת. ובדיעבד אם זרקם לגת, לא אסר את הגת.
יד. התכוון הגוי לנגוע ביין של הישראל כדי להכעיסו ולאסור עליו את היין, היין מותר בשתייה, ואדרבה, ישתדל הישראל לשתות את היין בפני הגוי, כדי שידע שלא הועיל במעשיו.
טו. גם גוי קטן אוסר את היין בנגיעתו. אם הוא ממשפחה של עובדי ע"ז, אוסר את היין בשתייה אפילו הוא תינוק, ואוסרו בהנאה משעה שרגיל להזכיר את העבודה זרה מתוך כוונה. ואם הוא ממשפחה שאינם עובדים ע"ז, אוסר את היין בשתייה כשמגיע לגיל שבו יש לו כוונת מגע בנגיעתו בדברים.
טז. ישראל מחלל שבת שפתח בקבוק יין ואף מזג ממנו לכוס או העביר את הכוס ממקום למקום, אין היין נאסר בשתייה. ובדיעבד או במקום הצורך, כדי למנוע עלבון או פגיעה באחווה שצריכה להיות בין ישראל, ניתן להקל גם אם הוא נגע ביין עצמו או שתה ממנו.
ואף שבעבר הורו חכמים לגבי כמה דינים להתייחס למחלל שבת בפרהסיא כגוי, היה זה משום שהשבת היתה הביטוי המובהק ביותר לזהות היהודית, וכל מי שהעז לחללה בפרהסיא, התריס בזה התרסה נוראה כנגד אמונת ישראל, והודיע קבל עולם שאינו מזדהה עם היהדות.
אבל כיום שלצערנו רבים אינם שומרים שבת, השבת כבר איננה הביטוי המאפיין את הזהות היהודית. ורק מי שמחלל שבת בהפגנתיות כדי להכעיס ולהתריס כנגד המסורת, אם נגע ביין עצמו או שתה ממנו, היין אסור בשתייה (כדין גוי שאינו עובד ע"ז. לעיל, ז).
יז. בנוסף לאיסור היין, אסרו חכמים על ישראל לשתות כל משקה אלכוהולי, כוודקה ובירה, בביתו של גוי או בחנותו או בבית הקפה שלו או בכל מקום שברשותו, ואפילו שותה שם לבד משקה שהכין בעצמו. אבל אם ילך הישראל לשתות במקום אחר, יכול לקנות בחנותו של הגוי משקה שהכין מחומרים כשרים (אין על המשקה איסור בישולי גויים, כי עיקרו מים. לעיל כח, יז).
יח. כדרך ארעי לצורך גדול מותר לשתות מעט בבית הגוי וללכת, כגון כשנצרך לחזק את עצמו או למנוע כאבי ראש, ובתנאי שלא ישב לשתות יחד עם הגוי. ואם כבר נאלץ לשתות פעמיים בבית הגוי, לא ישתה אצלו פעם שלישית, שכבר יצא משתיית ארעי לשתיית קבע.
יט. הנאלץ לנסוע למקום אחר והוא מתאכסן במקומו של גוי, בין בתשלום בין בחינם, רשאי להביא איתו משקה ולשתות שם, שכן באותו זמן בית הגוי נחשב כביתו. ואם המארח מציע לו מעט משקה, כדי שלא תיווצר ביניהם איבה, מותר לו להיענות ולשתות מעט.
כ. שתיית קפה ותה מותרת במקומו של הגוי, ונכון להחמיר כאשר הדבר נעשה כדרך חברות ולא רק כדרך כבוד למארח. ארוחה רגילה וכשרה, מותר לאכול בבית הגוי.
כא. בהתאספות של גויים להרמת כוסית, אסור לשתות אפילו מעט משקה אלכוהולי, אפילו אם השתייה נעשית באולם ציבורי שאינו שייך לגוי, ואפילו אם ישראל הביא את המשקה מביתו. אבל אין איסור לאכול מהכיבוד הקל שמוגש שם, בתנאי שהוא כשר. ובהתאספות של ישראל, אפילו אם יש בה גויים, כיוון שרוב המשתתפים יהודים, מותר לשתות משקה אלכוהולי.
כב. במסיבה של גויים, כיוון שהסעודה חשובה יותר, לא רק משקה אסור, אלא גם אוכל כשר אסור לאכול שם, אפילו אם הגוי המארח ייחד שולחן ליהודים. בכלל מסיבה: חתונה, מסיבה לכבוד לידה, וקל וחומר סעודה לכבוד חג, כדוגמת חג המולד, סילבסטר וחג הקרבן.
שלושים יום ממועד חתונת הגוי אסור לסעוד אצלו, גם אם לא נאמר שהסעודה מחמת החתונה. לאחר מכן עד שנים עשר חודש, האיסור הוא רק אם נאמר שהסעודה לכבוד החתונה. שלח הגוי ממאכלי המסיבה הכשרים לביתו של ישראל, מותר לאוכלם.
כג. כאשר ישנו חשש שההימנעות מהשתתפות בחתונה או במסיבה תגרום לאיבה, ולא ניתן להתחמק – ישתתף כפי המעט הנדרש למניעת איבה וקיום היחסים הטובים, אף אם הדבר דורש לטעום מהמאכלים הכשרים, אבל שתייה אלכוהולית אסורה.
כד. השפעתו של האלכוהול רבה, ולכן הורו חכמים לאחר חורבן בית המקדש שהמתקבצים לשם שתיית יין או משקה אלכוהולי, לא יעשו זאת יחד עם מוזיקה או שירי חול, שאז השתייה עלולה להביא לידי קלות ראש. אבל במסגרת סעודה מכובדת, מותר לשתות ולשיר או לשמוע כלי זמר, וכן הדבר מותר כאשר מתקבצים לשם שמחה של מצווה, שאז האלכוהול מביא לשמחה הראויה והטובה.
כה. גם כאשר אין מוזיקה או שירים, אין לשתות משקה אלכוהולי מתוך קלות ראש או בחברה של קלי דעת. לפיכך, אין לשתות במועדונים ובמסיבות חברים באווירה חילונית, שהנגרר אחרי שתייה כזו עלול להתרחק מתורה ומצוות ולהגיע לידי עבירה.
כו. עדיף להימנע מלהשתתף באירוע חילוני שמתנהל באווירה של קלות ראש, גם אם אין בו דברים אסורים. ואם אין אפשרות להימנע מכך, לכל הפחות יש להקפיד שלא לשתות שם משקאות אלכוהוליים.