2. נכון, לכן צריך לעוטפם ולהניחם בפח. 1. לא צריך להכשירם לקבל טומאה. עי' בפניני הלכה כשרות פרק ט הערה 9 מתי שייך דין זה. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. אביא לך את מסקנת הדברים מתוך הספר שיצא כעת לאור על קיצור הלכות פניני הלכה:
דין התרומות בזמן הזה
יג. כאשר מדובר בכמויות גדולות, אם אין חשש שיבואו לאוכלם, יכול להניח את הפירות בצידי השדה עד שיתכלו מאליהם. ואם יש חשש שיאכלו אותם, יקברם או לפחות יכסה אותם מעט בעפר. אם פירות התרומות נטמאו, מותר לדחוס אותם באופן שיאבדו ולא יבואו לאוכלם, ומצווה לשורפם. ואם לא נטמאו, אסור לשורפם או לאבדם בידיים.
יד. פירות תרומה נטמאים כאשר נרטבו באחד משבעת המשקים (מים, טל, יין, שמן זית, דבש, חלב, דם) לאחר שנקטפו, ונגע בהם יהודי בידו או שנגעו בכלי טמא אף אם כבר אינם רטובים. הדרך הפשוטה לטמא פירות רבים, היא להתיז עליהם מים שיעברו תחילה על ידו של יהודי, שאז המים נטמאים ומיד מטמאים את הפירות.
טו. כאשר הכהן מעוניין ליהנות בדרך שריפה מתרומה שנטמאה, כגון להדליק נר משמן תרומה, טוב לטמא את הפירות לפני שיגיעו לגמר מלאכה (אסור להדליק נר ביום טוב בשמן של תרומה טמאה).
טז. כיום שאסור לכהנים לאכול תרומה, מותר לכהן להאכיל את בעלי החיים שלו בפירות של תרומה, בין טהורה בין טמאה. כאשר אין לכהן בעלי חיים, יש נוהגים להקנות את בעלי החיים שלהם לכהן תלמיד חכם, וכך יוכלו להאכילם בתרומה שיפרישו עבורו, ואחר כך ישלמו לו את מה שחסכו בקניית מזון לבהמות.
פדיון מעשר שני בירושלים שבין החומות
לו. אין פודים פירות מעשר שני טהורים בין החומות הקדומות של ירושלים המקודשת, היינו שטח הר הבית, הרובע היהודי והארמני, ובכלל זה גם עיר דוד והר ציון שהיו בתוך החומות. ונכון להחמיר בכל התחום שבתוך החומות הנוכחיות, הכולל גם את הרובע המוסלמי והנוצרי. זאת מפני שכל מה שהתירה התורה לפדות פירות על כסף, הוא כדי להעלותו לירושלים (דברים יד, כד-כה), אבל אם הפירות כבר בירושלים אסור לפדותם, ואם פדאם הפדיון בטל, אלא יעטוף את הפירות שהפריש ויניחם בפח.
לז. מותר להוציא את הפירות אל מחוץ לגבול החומות, ואז להפריש תרו"מ ולפדות את המעשר השני על פרוטה. ובדיעבד שקשה לו להוציאם, ייגע במים בידיו וישפכם על הפירות ויטמאם, ומותר יהיה לפדותם, הואיל וכבר אין אפשרות לאוכלם שם גם בזמן בית המקדש.
