בישיבה שלי יש מנהג שאחרי כל נדרי ביוה"כ כל הבחורים מסתובבים אומרים "סליחה על כל מה שעשיתי השנה", והשני עונה "מחול לך מחול לך מחול לך".
האם כדאי לעשות כמוהם, או לבקש מחילה מאנשים מסויימים שאני יודע שעשיתי משהו לא טוב להם? והאם לשאול אנשים שניגשים אלי מה עשו, שככה אולי יתביישו קצת או משהו? או פשוט לומר מחול לך כמו כולם בלא שום כוונה הלב, שאני יודע שהבקשה שלהם לא באמת אומר כלום?
אם כולם עושים משהו, לא כדאי לא לעשות אם אין סיבה טובה, גם אם כפי הנראה הדבר מיותר, ואין עניין לשאול סתם 'מה עשית'. מן הסתם מי שהנהיג דבר זה עשה זאת כדי לדרבן את הבחורים לעשיית תשובה אמיתית בבקשת מחילה ממי שבאמת עשו לו משהו לא טוב. אין סיבה לבייש מי שבא לבקש סליחה, אלא אם כן הוא בא עבור משהו מסוים, ואזי בהחלט כדאי לדבר במה מדובר כדי שהמחילה תהיה שלמה.
מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:
תשובה
א. בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים התשובה יפה יותר ומתקבלת מיד. לפיכך ראוי לאדם לפשפש במעשיו בימים אלו, כדי לשוב ולתקן את אשר עיוות במשך השנה, ולקבל על עצמו ללמוד יותר תורה, ולהתחזק בנתינת מעשר כספים ושאר מעשי חסד. כמו כן, נהגו ישראל להיזהר בימים אלו מכל שמץ איסור, ולהדר יותר במצוות.
עבירות שבין אדם לחברו
ב. החוטא לחברו צריך לפייסו בהקדם, שכל שעה שהחבר נותר בצערו, חטאו גדל. ואם לא עשה זאת, עליו להזדרז לפייסו לפני יום הכיפורים. ומכיוון שגם חטא לשמיים, לאחר שפייס את חברו, עליו להתוודות לפני ה' על שעבר על מצוותו, ולקבל על עצמו שלא יחטא בזה עוד (מצוות הווידוי להלן ז, ד).
ג. מלבד ההתפייסות צריך לתקן את העוול שגרם לחברו: אם פגע ברכושו, ישלם את חובו. ואם פגע בכבודו באופן שהדברים אולי גרמו לאנשים להתייחס אליו בזלזול או עוינות, עליו לדבר בשבחו בפני כל אותם אנשים, ויסביר שלא הכיר את התמונה השלמה וכו'. כמו כן, נכון למי שהעליב את חברו בפומבי, שיבקש סליחה בפומבי (להלן ז, יג).
ד. המבקש סליחה מחברו צריך לפרט על מה הוא מבקש סליחה, אלא אם כן הפירוט יגרום לחבר צער ובושה, או יגרום לריחוק ביניהם. אך אם יש חשש שייגרם לחבר נזק אם לא ידע מה שעשה לו, חובה לפרט בפניו את חטאו.
ה. אם חברו לא התפייס, ייקח עימו שלושה אנשים ויבקש ממנו סליחה בפניהם. ואם לא התפייס, יעשה זאת שוב. ואם גם בכך לא התפייס, יעשה זאת בשלישית. ואם לאחר כל זאת לא התפייס, שוב אינו צריך להתאמץ לפייסו, וזה שלא מחל הוא החוטא. אבל אם פגע ברבו, ילך אצלו אפילו אלף פעמים עד שימחל לו.
ו. אם הנפגע מת, על הפוגע להביא עשרה אנשים לקברו, ויפרט בפניהם את חטאו, ויאמר שחטא בזה לאלוקי ישראל ולפלוני זה, והם ישיבו לו: "מחול לך, מחול לך, מחול לך".
ז. ראוי לנפגע שלא יהיה אכזרי מלמחול. אמנם כאשר כוונתו להיטיב לחוטא שילמד להיזהר בזה לעתיד, אפשר שלא למחול עד שיתאמץ יותר בבקשת הסליחה כמבואר לעיל. אלא שהואיל וכבר ביקש סליחה, צריך הנפגע להסיר מליבו שנאה וכעס.
ח. החושש שאם ימחל לחברו, ישוב זה לפגוע בו, אינו חייב למחול לו. וכן מי שחברו הוציא עליו שם רע באופן שגרם לפגיעה משמעותית בשמו הטוב, אינו חייב למחול לו, מפני שיש ששמעו את דיבתו ואינם יודעים שמוציא הדיבה התחרט על כך. ולמרות זאת, אם מוציא הדיבה התחרט באמת ואף סיפר זאת לרבים והשתדל לבטל את השפעת דבריו הרעים, מידת חסידות לסלוח לו.
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
