בדיקת תמר צהוב

אם הפרי טרי ואין סיבה הנראית לעין לחשש, אין צורך לבדוק. קיצור הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) :

פירות עם חשש

כב. תות שדה: למחמירים ניתן לאכול תותי שדה מגידול רגיל רק אם מקלפים את קליפתם, או משרים אותם במים עם חומר ממוסס, ושוטפים תוך הברשה יסודית של הקליפה. לפי עיקר הדין מותר לאכול תות שדה כדרכו. ונכון יותר לחתוך את מקום החיבור של התות לענף, להשרות במים עם חומר ממוסס ולשטוף היטב. כך יש לעשות גם בפטל ובתות עץ. כג. תמרים ומשמשים יש לפתוח לפני האכילה ולוודא בבדיקה רגילה שאין בהם שרצים ניכרים לעין, ולשיטת המחמירים יש לבודקם אל מול מקור אור. תאנים יש לפתוח ולהתבונן בתשומת לב, כי השרצים דומים לצורה הפנימית של התאנה, ולשיטת המחמירים מי שאינו בקיא להבחין בשרצים הזעירים שיש בהם, צריך להימנע מלאוכלם. גויבה צריך לחתוך לרבעים לפני הבדיקה. כמו כן, כל פרי שיש בו ריקבון, צריך להתבונן האם יש שרצים סביב הריקבון. כד. באגוזים שונים, כמו אגוזי קשיו, לעיתים יש שרצים, והסימן לכך קורים לבנים או סימני כרסום. לעיתים השרצים רק שורצים סביב לפרי, ואזי אם מסירים את הקורים והאגוז נותר שלם ויפה, אפשר לאוכלו. גם בפירות יבשים באריזות, כמו צימוקים, אם יש בהם קורים או אבקה שהתפוררה מהם, סימן שהם נגועים בשרצים ויש לבודקם היטב, ולעיתים עדיף לזורקם, כי בדיקתם קשה. כה. לעיתים יש על קליפת תפוז ופירות הדר נקודות שחורות שייתכן שיש בתוכן כנימות זעירות (0.2-0.6 מ"מ). למחמירים, חובה על המכינים מאכל מקליפות אלו להסירן, וכן כאשר מקלפים את הפרי, יש לשים לב שלא יידבקו כנימות לאצבעות ויעברו מהן לפרי או למאכלים אחרים. והעיקר כדעת הסוברים שאין לחוש להן.