שלום רב בימים האחרונים ראיתי בספר פניני הלכה – תפילה שהרב מלמד כתב שם שיש חובה להגיד קורבנות כל יום, למרות שזו לא חובה גמורה. לפחות בבית הכנסת בהם אני מתפלל, מעטים מאוד האנשים שאומרים קורבנות. האם זו אכן חובה או שזה יותר מנהג? ובהמשך לכך, כאשר הרב כתב שראוי להשתדל לומר לכל הפחות את פרשת התמיד ופסוקי הקטורת, על איזה קטעים מדובר?
פסוקי פרשת קורבן התמיד ("וידבר ה' אל משה לאמר, את קרבני לחמי לאישי, ריח ניחוחי, תשמרו להקריב לי במועדו…") – חובה. ונכון לקרוא גם את פסוקי פרשת הקטורת ("ויאמר ה' אל משה, קח לך סמים, נטף ושחלת וחלבנה, סמים ולבונה זכה…"). המאחר לתפילה, צריך לדעת על מה הוא יכול לדלג כדי להגיע לתפילת עמידה יחד עם הציבור, או לפחות יחד עם החזן בחזרת הש"ץ: אלו הדברים שלא ניתן לדלג עליהם כדי להתפלל במניין: ברכת 'על נטילת ידיים', 'אשר יצר', 'אלוקי נשמה' וברכות התורה, להתעטף בטלית ולהניח תפילין, לומר לפחות את ברכת 'ברוך שאמר', 'אשרי' ו'ישתבח', ואת קריאת שמע וברכותיה. אלו הדברים שיאמר אם יש לו יותר זמן לפי סדר החשיבות: כל ברכות השחר, שני המזמורים הפותחים ב"הללויה הללו", שלושת מזמורי ההללויות הנוספים, פסוקי קרבן התמיד והקטורת, 'ויברך דוד'. לגבי שאר המזמורים, הבוחר יבחר איזה מהם לומר לפי הזמן שנותר לו כדי להגיע לתפילת עמידה במניין.
