יש לי בת ושני בנים, האם אפשר להפסיק ללדת?
שאלה טובה. עניין זה מבואר בהרחבה בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו בספר העוסק במצוות פרו ורבו. אתה יכול לקרוא אותו דרך האתר.
אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שאני כותב כעת כהמשך לספר הקיצור שכבר יצא. תקרא את הדברים ועל פיהם תוכל להחליט איך להמשיך.
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
א. בכל ילד שהאיש והאישה מולידים הם מקיימים מצווה גדולה מהתורה, וזוכים להשתתף עם הקב"ה בהולדת אדם, ומקיימים בכך עולם שלם. וזו המגמה היסודית של הבריאה, שחפץ ה' ביישובו של העולם, וכפי שאמרו חכמים (גיטין ד, ב): "לא נברא העולם אלא לפריה ורביה", שנאמר (ישעיהו מה, יח): "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ".
וכל כך גדולה מצוות פרו ורבו, שרק עבורה ועבור מצוות לימוד תורה התירו חכמים למכור ספר תורה. ואף הגאולה תלויה במצווה זו, וכפי שאמרו חכמים: "כמו שנגאלו ישראל ממצרים בזכות שהיו פרים ורבים, כך יגאלו לעתיד בזכות שהם פרים ורבים" (אליהו זוטא, יד).
לאחר השואה האיומה שהכריתה שישה מיליון מבני עמנו, מצווה כפולה ומכופלת מוטלת עלינו להתאמץ להגדיל את המשפחות ככל האפשר, ולהשלים את כל מה שנחסר מהאומה, כדי שנוכל להגשים את ייעודנו האלוקי.
ב. המצווה הכללית מהתורה היא לפרות ולרבות, ובכל ילד שמולידים מקיימים האיש והאישה את המצווה. חובה מהתורה להוליד בן ובת. וחובה מדברי חכמים להוסיף וללדת עוד ילדים.
ג. אף שהאישה שותפה מרכזית בקיום המצווה, החיוב הוא על הבעל. ואמנם ברגע שהתחתנה עם איש שחייב במצווה, הסכימה בכך להיות שותפה מלאה בקיומה, אך אם אינה רוצה להינשא, או שרוצה להינשא למי שאינו יכול ללדת, אף שמבטלת את עצמה ממצווה גדולה מאוד, אין היא נחשבת עבריינית. אבל לאיש אסור להישאר רווק, וכן אסור לו לשאת אישה עקרה לפני שיקיים את חובתו.
ד. גדולה ומיוחדת היא מצוות לימוד תורה, עד שמי שחשקה נפשו בתורה ולומד בשקידה עצומה כל ימיו, אם מרוב שקידתו לא נשא אישה, כפי שעשה התנא בן עזאי, אין בידו עוון, ובתנאי שלא יגבר עליו יצרו. אבל לכתחילה אין ראוי לנהוג כך, ויש אומרים שאין בדורות הללו מי שיכול לנהוג כך.
ה. כדי לקיים את החובה מהתורה, צריך אדם שיהיו לו בן ובת שאינם עקרים. נפטר אחד מהם בחייו בלא שהותיר אחריו לפחות נכד אחד, לא קיים את חובת מצוותו, ולכן אם יכול, עליו לחזור ולקיימה.
ו. שתי מדרגות במצוות חכמים: הראשונה, חובה השווה לכל נפש, כארבעה עד חמישה ילדים. השנייה, מצווה להוסיף עוד ילדים, כל זוג לפי כוחו, וטוב להשתדל שיהיו להם לפחות שני בנים ושתי בנות (דין גוי במצוות פרו ורבו, להלן ו, יז).
ז. כאשר בני הזוג מתחתנים, חלה עליהם החובה להתחיל לקיים את מצוות פרו ורבו, וממילא אסור להם למנוע היריון לפני הלידה הראשונה.
אמנם בשעת הדחק ניתן להקל. לכן כאשר האישה סובלת ממחלה גופנית או נפשית, שהטיפול בה דורש מניעת היריון, מותר למנוע היריון לאחר התייעצות עם חכם וקבלת חוות דעת מרופא ירא שמיים. וכן בני זוג שחוששים שהקשר ביניהם לא יציב ויש חשש שיאלצו להיפרד, ימנעו היריון למשך חצי שנה עד שנה, כדי שיבססו את הקשר ביניהם.
וכן הדין כאשר שני בני הזוג נמצאים במסגרת לימודים לחוצה במיוחד, כדוגמת לימודי רפואה, ולהערכתם אם ייכנסו להיריון ולידה, לפחות אחד מהם לא יוכל להשלים את לימודיו ויאבד את האפשרות להגשים את שאיפתו וכשרונותיו, ולתרום לציבור במקצוע המתאים לו. זאת בתנאי שהמניעה לא תפגע ביכולתם לקיים את חובתם הבסיסית להוליד ארבעה עד חמישה ילדים. שאלה זו צריכה להיבחן ברצינות על ידי חכם.
ח. בני זוג צעירים שמוכנים רק לאחת משתי האפשרויות: להתחתן ולמנוע היריון עד שיגמרו את לימודיהם המקצועיים, או לדחות את החתונה בכמה שנים – אף שאינם נוהגים כהלכה, עדיף שיתחתנו וימנעו היריון.
ט. לצורך התחזקות האישה וגידול התינוק שזה עתה נולד, רצוי לרוב הנשים למנוע היריון נוסף למשך תשעה חודשים עד שנה מהלידה, על ידי אמצעי מניעה מותרים (להלן טו-יז).
י. לפני שקיימו את חובת פרו ורבו מהתורה בבן ובת, אין למנוע היריון למשך יותר משנה. ובמצבים מיוחדים של חולשה גופנית או נפשית גדולה, ניתן להקל עד שנתיים. והרוצים להקל ולמנוע היריון נוסף עד שנתיים לצורך תוספת התאוששות גופנית ונפשית, או לצורך לימודים או עבודה, יש להם על מי לסמוך. ולצורך טיפול במחלה, מותר למנוע היריון גם יותר משנתיים (לעיל, ז). לאחר הפלה אפשר למנוע היריון למספר חודשים על פי הוראת רופא ירא שמיים.
יא. יש להם בן ובת, אך טרם קיימו את חובת המצווה מדברי חכמים בארבעה עד חמישה ילדים, טוב שלא למנוע היריון למשך יותר משנה אחר הלידה. והרוצים להקל לצורך ממשי, רשאים למנוע היריון למשך שנתיים.
יב. לאחר קיום חובת המצווה מדברי חכמים בארבעה עד חמישה ילדים, מותר במקום הצורך למנוע היריון למשך זמן בלתי מוגבל. כגון כאשר ילדים נוספים יביאו אותם לידי עצבנות וכעס, או שלא יוכלו להתפנות כדי לבטא כראוי את כשרונותיהם בעבודתם, או שיזדקקו לצדקה. אבל אם הזוג מעריך שיוכל לגדל עוד ילדים בלא קשיים מיוחדים, ראוי שיוסיפו ללדת כפי יכולתם.
יג. אישה שהגיעה לסביבות גיל ארבעים, וחוששת מהסיכונים המתרבים והולכים מהיריון בגיל מבוגר, רשאית למנוע היריון מכאן ואילך. וצריך לשקול את רמת הסמיכון מול מספר הילדים שיש לה.
יד. מצד ההלכה, בני זוג שלמדו והבינו היטב מתי מותר ומתי אסור למנוע היריון, יכולים להחליט זאת לבד. אמנם כיוון שהם עלולים לטעות בהערכת מצבם, בין לצד ההפרזה בין לצד ההפחתה, נכון שכאשר הם רוצים למנוע היריון ליותר משנה, יתייעצו עם רב או רבנית שמכירים אותם, או לפחות מכירים היטב את התחום ואת עולם הערכים שלהם.
טו. כאשר מותר למנוע היריון, מותר לכתחילה לעשות זאת על ידי גלולות, מדבקה, טבעת (נובה רינג), או התקן תוך רחמי, משום שהמניעה על ידם נעשית בדרך עקיפה, שאין בה פגיעה בזרע או חציצה בין הזרע לרחם (לגבי כתמים שמגיעים בעקבות אמצעים אלו, עי' בהלכות טהרת המשפחה ב, יב-יג).
טז. כאשר יש צורך ממשי למנוע היריון וקשה להיעזר באמצעים אלו, מותר למנוע היריון על ידי פעולה פחות עקיפה – קצף, נרות קוטלי זרע, או דיאפרגמה (קונדום נשי). זאת בתנאי שבני הזוג יכוונו בדעתם שאם יתחיל היריון יקבלו אותו ברצון. אישה שמניקה ואינה רואה וסת, יכולה להשתמש באמצעים אלו כדי להגביר את הביטחון שלא תכנס להיריון.
יז. אסור למנוע היריון על ידי פעולה ישירה שמונעת מהזרע להיכנס לגוף האישה – קונדום או הוצאת הזרע בחוץ. אמנם כאשר בגלל בעיה רפואית, הוראת הרופא להימנע מקיום החיבור, מותר לבעל להוציא את זרעו בפי הטבעת, או על גוף האישה, או בחיבור עם קונדום (עי' לעיל ב, לז-לח, ולהלן ו, ח).