כניסה לשירותים עם ספרי קודש בתיק

מותר

דין זה מובא בפניני הלכה חפצי מצווה:

יא – כניסה לשירותים עם כתבי קודש

אסור להיכנס עם ספר התורה לבית הכסא (שירותים) או לבית המרחץ, ואפילו אם הוא עטוף בכמה כיסויים ונתון בתוך התיק שלו (שו"ע יו"ד רפב, ד). ואף למלך ישראל, שמצווה שספר התורה שלו יהיה צמוד אליו בכל אשר ילך, שנאמר (דברים יז, יט): "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו" – אסור היה להיכנס עם ספר התורה לבית הכסא או לבית המרחץ (סנהדרין כא, ב).

כמו כן, אסור להיכנס לשירותים עם שאר ספרי קודש, כדוגמת סידור או חומש. אבל בשונה מספר תורה, אם הם מכוסים – מותר. לפיכך, מי שיש בכיסו סידור או חומש, אם הכיס מכסה אותו לחלוטין, רשאי להיכנס עמו לשירותים. וכן כאשר החומש או הסידור מוצנעים בתוך תיק או שקית, מותר להיכנס עמהם לשירותים. כמו כן, מותר למי שיש בכיסו דברי תורה כתובים על דף להיכנס לשירותים, ובתנאי שהם מכוסים.[1]

[1]. בברכות (כג, א-ב) מסופר שכאשר היו צריכים האמוראים להיכנס לבית הכסא היו מפקידים את 'ספרא דאגדתא' שבידיהם מחוץ לבית הכסא. אולם כאשר הספר מכוסה מוסכם שאפשר להכניסו לשירותים. ונחלקו כמה כיסויים נדרשים: יש מצריכים שני כיסויים לכתבי קודש שיש בהם שמות קדושים (תשב"ץ קטן תכ; מלבושי יו"ט ליפמן מג, א; שע"ת יא; וכעין זה בשועה"ר מג, ו; וערוה"ש יו"ד רפב, י). ולמדו זאת מדין תשמיש המיטה בחדר שיש בו תפילין או ספרי קודש, שיש לכסותם בכיס בתוך כיס (ראו פנה"ל שמחת הבית וברכתו ב, יז). לשיטתם, הנחתם בכיס אינה מספיקה, אבל אם יעטפם בשקית ויניחם בכיס, או שיהיו בכיס שמעליו יש סוודר, או בכיס פנימי שנמצא תחת מעטה נוסף של מעיל או מכנסיים – מותר. אולם לדעת רוב הפוסקים די לכסותם בכיסוי אחד, שכן למדנו (שבת סב, א; שו"ע רפב, ו), שמותר להיכנס עם קמיע לבית הכסא כיוון שהוא מחופה בעור. וכ"כ רדב"ז (ג, תקיג), מ"א (מג, יד), ערך לחם (שם), ברכ"י (יו"ד רפב, ו), גדולי הקדש (רפב, ב), מ"ב (מג, כה). וכן משמע מרמב"ם (ס"ת י, ה).

למעשה, כתבתי למעלה שצריך לכסותם בכיסוי אחד, הן מפני שהאיסור מדרבנן והן מפני שכך דעת רוב הפוסקים. בנוסף, לדעת רבים כאשר הספר עם כריכה, הכריכה נחשבת ככיסוי אחד אף לעניין תשמיש המיטה (עי' שיורי ברכה או"ח קו"א קנד, א; חסד לאלפים או"ח רמ, ח). אמנם יש סוברים שאינו מועיל ככיסוי נוסף לתשמיש המיטה (שו"ת אהל יוסף ב; פמ"ג מ, א"א ב). ובספרים מודפסים רבים מקילים בכיסוי אחד (כה"ח או"ח מ, יד; דרכי טהרה כב, מט). עוד יש לצרף את דעת מקצת הפוסקים שסוברים, שאם הספרים הודפסו בלא מוּדעוּת לכך שהם ספרי קודש, אין בהם קדושה (חו"י קפד; מהרש"ם ג, שנז. עיין להלן יא, 21). וכן אפשר להקל בנייר שנכתבו עליו דברי תורה, שאף שאין בו צד קולא של דפוס וכריכה, כיוון שנכתב כדרך ארעי ובלי שמות, אפשר להסתפק בכיסוי אחד (צי"א יא, ה).

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא