בס״ד ברכה ושלום. האם מותר לאיש בשנת אבל על אמו (אחרי השלושים), להשתתף עם משפחתו בסעודת שבת גיבוש של משפחות מתפללי בית הכנסת של קהילתו? בסעודה זו ישתתפו משפחות מתפללי בית הכנסת, ואחרי הסעודה יהיה עונג שבת בשירה וזמרה. מהו העיקרון ההלכתי לאבלים בשבתות השנה אחרי השלושים? האם יש הבדל בין אם האבל אשכנזי או ספרדי? אשמח לדעת גם את מקורות ההלכה לתשובתכם אודה.
נקודה זו אינה ברורה לי מספיק בסוגיית אבלות. מצד אחד אין אבלות בשבת, אך מצד שני נראה שגם בתוך השנה דוקא אבלות בפרהסיה אסורה, אבל כאשר אין האבלות בולטת יש להחמיר, ובמיוחד כאשר מדובר על סעודה שהשמחה בה בולטת. ולכן היה נראה לומר כך: אם יבלוט שאינך נמצא בסעודה בגלל אבלותך, מותר להשתתף בה, אבל אם לא כל המשפחות משתתפות ואינכם משפחה מרכזית, ממילא מכיון שלא יבלוט שאינכם נמצאים, אין זו אבלות בפרהסיה ואסור להשתתף בה. גם אם ע"פ המבואר תחליטו שמותר לכם להשתתף בסעודה, מ"מ לגבי העונג שבת יש יותר מקום להחמיר, גם כי הוא מיוחד לשמחה, וגם כי פחות ניכרת הסיבה כשהולכים אחרי הסעודה, כך שאין זו אבלות בפרהסיה. הלכה למעשה, כיון שאיני בטוח לגמרי, איני מורה לך לעשות כך, אלא תשאל מישהו נוסף.
