השם שבו מכנה התורה את האלוהים בדרך כלל הוא שם הוי"ה (י-ה-ו-ה) המורה על כך שלאחר שברא ה' את העולם באמצעות שם 'אלוהים' שמשמעותו שלטון וכוח, הוא מהווה את העולם ומקיימו, וכן משגיח על ברואיו.
אולם ישנם מספר מקומות בתורה בהם ה' מופיע דווקא בשם אדנות (א-דני), המורה על כך שה' הוא אדון העולם. והשאלה היא מהו המיוחד באותם מקומות, שבהם בחרה התורה לכנות את השם באמצעות שם האדנות ולא שם הוי"ה? האם ניתן למצוא מכנה משותף לכל אותם המופעים?
ובכן, אם נתבונן בכל האזכורים בהם בוחרת התורה להשתמש בכינוי האדנות לשם ה', נמצא ששם זה מופיע בכל עת שהאדם מזכיר את שם ה' תוך כדי דו שיח עִמו.
מספר דוגמאות:
בדו שיח של אברהם עם ה': "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲ-דֹנָי אֱלוֹהִים מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר… וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו… וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי אֱלוֹהִים בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" (בראשית טו, ב; ד; ח).
דו שיח נוסף של אברהם עם ה': "וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲ-דֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר… וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַא-דֹנָי וַאֲדַבֵּרָה… וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲ-דֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם… וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַא-דֹנָי וַאֲדַבְּרָה" (שם יח, כז-לב).
דו שיח של אבימלך עם ה': "וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג… וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹוהִים בַּחֲלֹם…" (שם כ, ד; ו).
דו שיח של משה עם ה': "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' בִּי אֲ-דֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי… וַיֹּאמֶר בִּי אֲ-דֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, י; יג).
דו שיח נוסף של משה עם ה': "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי…" (שם ה, כב).
דו שיח נוסף של משה עם ה': "וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲ-דֹנָי יֵלֶךְ נָא אֲ-דֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ: וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית…" (שם לד, ט-י).
וכך בכל מקום בתורה בו יש דו שיח של בן תמותה עם ה', פונה האדם אל ה' בתואר ייחודי זה, המבטא את עליונותו של האלוהים על האדם. שם זה מבטא יותר מעליונות רגילה של אדון על עבדו, שכן העבד פונה במקרא אל אדונו בתואר: אֲדֹנִי בחיריק, ואילו הפניה אל ה' היא בתואר אֲדוֹנָי עם קמץ, ביטוי ייחודי זה מורה על כך שאין זו אדנות מהסוג השגרתי של אדון על עבדו, אלא יש כאן אדנות עמוקה יותר, שבה האדם מתבטל לחלוטין בכניעה גמורה לכח העליון האלוהי שעִמו הוא בא בדברים.
אמנם כאשר האדם מתפלל אל ה' שלא כחלק מדו שיח, דהיינו כאשר ה' לא משיב לו דבר, הוא פונה אליו בכינוי הרגיל, בשם הוי"ה, מכיוון שאין כאן ממש פניה ישירה כפי שיש בשיחה בין האלוהים לאדם
דוגמאות:
בתפילת עבד אברהם לה': "וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם" (בראשית כד, יב).
בתפילת יעקב לה': "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹוהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹוהֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ…" (שם לב, י-יא).
יוצא דופן הוא הפסוק בסיום שירת הים: "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲ-דֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ" (שמות טו, יז), שלא נאמר במסגרת דו שיח של אדם עם ה', ואולי מכאן רמז למה שאמרו חכמים: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל", שעם ישראל הגיעו באותה שעה לקרבת אלוהים גבוהה כל כך, כאילו דיברו ישירות עם ה' כשאמרו לו: "מִקְּדָשׁ אֲ-דֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ".
גם בספרי הנביאים הראשונים כלל זה נשמר, אולם החל מספר ישעיהו ואילך כבר מופיע שם אדנות גם בהקשרים רבים נוספים ולא רק בעת דו שיח עם ה', וסיבת הדבר דורשת התבוננות בפני עצמה.