נדמה לי שרוב האנשים בעולם היו מעדיפים להישאר בשמיים, בחלומות, בחזון הגדול המלא אהבה ואחדות, שם, בשמיים – הכל בהגדרה דברי אלוהים חיים.
אכן, יש משהו מעט לא מתגמל בלרדת לקרקע, לנסות ולחבר את הרעיונות הגדולים אל הארץ. זה באמת פחות נוצץ. לחלום לעשות היי-טק וסטארט-אפ זה חלום נהדר ומקסים, לממש את החלום, זה כבר סיפור אחר ומורכב.
התובנה הזו נכונה לא רק בעולם הטכנולוגיה וההנדסה, אלא גם בעולם התורה.
אולי נבהיר כי לא אמרנו שאסור לחלום, חס ושלום, אלא שישנה דרך להגשים את החלום.
וכאן אולי נמצאת הפואנטה. כי כאשר מצליחים לחבר את השמיים ואת הארץ, כאשר מתאמצים ולאט לאט מצליחים לרקום את החלום, אוי, כמה שזה מאיר ומספק.
ובעיניי, בשיטה הזו יש משהו הרבה יותר עמוק. כי בעולמנו הקטן והמורכב, כל מה שהאדם מחפש זה לתת את הביטוי השקוף ביותר להלכי הנפש הטובים שלו, לחשוף כמה שאפשר את היותו אדם טוב יותר. עבודה על הגשמת החלום היא התשובה לחיפוש הזה.
זה נשמע קצת מטופש, מה קשור כֵּנוּת ושקיפות אל הגשמת חלומות?
כשהאדם חי בלה־לה־לנד, כשהוא מתחמק מהתמודדות בלתי מתפשרת עם המציאות הבלתי מתפשרת, אזי כמו כל בן אנוש הוא יינפק הסברים וטיעונים שלצערינו לפעמים ינטו מדרכה של האמת. לכן זה בהחלט קשה ואף מחיר כבד, כי אנחנו צריכים להתמודד לא רק מול הכישורים הטובים שלנו אלא גם עם אלה שאנחנו לפעמים מעדיפים פחות. אבל הרווח, כמה שהוא יפה. כי כאשר האדם נמצא במקומו המדויק, אזי אין מאושר ממנו. באמת, כשחושבים על זה, אזי כל פועליו של האדם בחייו הם חלק מחיפוש מאוד מסוים, חיפוש אחר מקומו המדויק בעולם.
דקדוק החלום, זו הסיבה שאני חושב שכדאי לבחור ולהגיע לישיבת הר ברכה. זה אולי מעט פחות רומנטי ממה שכולם מציעים, אבל זה בגלל שכולם מוכרים לכם חלומות, בהר ברכה תלמדו להגשים אותם.
אָדָם שֶׁלֹּא חָלַם | |
פַּעַם פָּגַשְׁתִּי אָדָם שֶׁלֹּא חָלַם.
דְּבָרָיו הָיוּ מְלֵאִים בְּסִימָנֵי שְׁאֵלָה וְסִימָנֵי קְרִיאָה, אֵיךְ עוֹשִׂים כָּךְ וּמַדּוּעַ יֵשׁ לִפְעֹל אַחֶרֶת.
וְהֵעַזְתִּי וְשָׁאַלְתִּי, מַדּוּעַ אֵינְךָ חוֹלֵם? וְעָנָה לִי, אִישׁ חֲלוֹמוֹת גָּדוֹל הָיִיתִי זֶה מִכְּבָר, וְעַתָּה שָׂמַנִי אֱלוֹהִים לְאָדוֹן עַל הַגְשָׁמָתָם. |
וַאֲגַלֶּה לְךָ סוֹד,
מִדֵּי פַּעַם בְּעֵת שֶׁאֲנִי עוֹמֵל עַל מְלֶאכֶת דִּיּוּק הַנִּסּוּחַ וַהֲטָבַת הַטִּעוּן, אֲנִי מַרְשֶׁה לְעַצְמִי לָצֵאת וְלִצְפּוֹת בְּכָל חֲבֵרַי שֶׁכְּבָר חֲלוֹמוֹתֵיהֶם נִשְׁכְּחוּ וְאֵינָם, וַאֲנִי שָׂמֵחַ וּמוֹדֶה לֶאֱלוֹהִים, עַל שֶׁאֲנִי עוֹד זוֹכֵר אֶת חֲלוֹמוֹתַי. |