כידוע לכל, כמעט בכל הישיבות, הלימוד החשוב ביותר הוא 'לימוד העיון'. במאמר זה ננסה להבין מדוע לימוד זה כה חשוב, ומה התועלת הגדולה שיש בו.
נדמה שכדי לענות על שאלה זה, עלינו להרחיב אותה תחילה. למה בכלל ללמוד תורה?
הגמרא במסכת שבת (פח, ב) דנה בשאלה זו:
"בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא…"
אם נקצר את הסיפור בלשוננו, אזי טענת המלאכים בסיפור פשוטה: התורה קודמת לעולם, ומתאים להשאירה בשמים, שם היא מתגלה בגדלותה. משה רבנו אינו חולק על קביעה זו, ואף הוא חושש לענות שמא ישרפוהו המלאכים. תשובתו בסוף היא: ייעודה של התורה אינו להילמד באופן תיאורטי בשמים, אלא לתת מענה להתמודדות של בני האדם עם המציאות בעולם הזה.
לכאורה זוהי תשובה פשוטה: מטרת לימוד התורה היא פרקטית. אולם נדמה שתשובה זו, אף שיש בה אמת, אינה מספיקה. ברור כי מצוות לימוד תורה מתקיימת גם כאשר אין צורך פרקטי ממשי בלימוד.
הגמרא במסכת קידושין (מ, ב), מתמודדת עם שאלה אחרת, אך עיון בה, יכול לשפוך אור גם על נידוננו:
"נשאלה שאילה זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול, נענה ר"ע ואמר: תלמוד גדול, נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה…"
לכאורה הכרעת הגמרא הינה סתירה פנימית! הסיבה שהתלמוד גדול היא, שמטרתו היא המעשה, כלומר המעשה הוא העיקר ולא התלמוד. היה לה לגמרא לכתוב "מעשה גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה"?!
נראה שכך יש להסביר: התורה היא הרעיון האלוקי שמופיע בעולם. במקורו הוא מעל המציאות (תורה קדמה לעולם), וככל שהוא הולך ויורד לעולם – כך הוא הולך ומתממש ולובש כלים. כעת ניתן לאפיין שני תחומים עיקריים בהם הרעיונות של התורה מתממשים: לימוד התורה, וקיום המצוות. משום כך לימוד התורה גדול, כי הוא מימוש של רעיון התורה ברובד גבוהה יותר, ומתוכו התורה הולכת ומתפרטת על לקיומה במעשה. כלומר קיום המצוות בפועל אינו אלא התפרטות ומימוש הרעיון המתבטא בלימוד התורה בשכל.
איך זה קשור לשאלה בה פתחנו – מדוע ללמוד גמרא בעיון?
אחד הכלים החזקים ביותר למחקר וניתוח, הוא ההפרדה. לשם משל, אם נצטרך להבין כיצד גוף האדם פועל, יהיה הדבר למשימה בלתי אפשרית, בשל המורכבות הגדולה. הדרך לגשת למשימה כזו, היא לפרק את הבעיה לגורמים: מערכת הדם, מערכת העצבים, האיברים השונים ועוד. כל תחום נלמד בפני עצמו, ובשל הפשטות היחסית שלו, אנו מצליחים להבינו באופן מדוייק יותר.
הטעות הגדולה היא לשכוח שגוף האדם הוא… ובכן גוף אחד. נוח לנו לפרק את המערכת לגורמים, אך אסור לשכוח בסוף לחבר אותה.
דבר דומה קורה בלימוד התורה. נוח לנו לפרק את הלימוד לגורמים: לימוד אמונה לחוד, לימוד גמרא לחוד, למוד הלכה לחוד ועוד. אולם האמת היא שהתורה – אחת היא.
כעת נוכל לחבר את כל דברנו עד כה:
למה לנו ללמוד תורה?
תשובה פשוטה אותה ראינו היא כדי לדעת לקיים את התורה. אולם אנו מבינים שערך הלימוד גבוה יותר מקיום המצוות, ולכן ברור שיש גם ערך עצמי בלימוד תורה. מהו? כפי שראינו קודם, הבנת הרעיון האלוקי שהולך ומתפרט בעולם.
למה ללמוד תורה בעיון?
מתוך הבנה שלימוד הלכה או כל תחום בתורה בנפרד, אף שהוא נדרש, הוא חסר, משום שהוא מראה תמונה חלקית. בלימוד העיון אנו "מחברים" (או לפחות שואפים לחבר) בחזרה על כל חלקי המערכת. אנו שואפים להבין כיצד הרעיון האלוקי בסוגיה מסויימת יורד לעולם ומתממש עד שהוא מגדיר כיצד יש לקיים את המצוות. ולעיתים שהכיוון הוא הפוך: מתוך הבנת פרטי המצווה אנו מצליחים "לשחזר" את הרעיון שמצווה זו מופיעה בעולם.
לימוד זה אינו פשוט. אין די בלהקשות ולתרץ, גם אם אלו פעולות הדורשות מאמץ מחשבתי וכשרון. לימוד זה דורש מחשבה מקורית. בכל סוגיה מחדש, עלינו לחשוב, מתוך כל מה שנאמר בה, החל מהפסוקים ומדברי הגמרא, דרך פירושי הראשונים, ועד ההלכה למעשה, ולנסות להבין כיצד הרעיון האלוקי מופיע, וכיצד כל הפרטים מוסברים לפיו.
דומני, שהתועלת בלימוד כזה היא מרובה: החל מידיעת ההלכה, הבנת המכלול, ובעיקר חיבור. חיבור של עולם הרעיונות לעולם הפרטי מפני שאנו מנסים וחותרים להבין מהו הרעיון האלוקי שיש כל סוגיה וכיצד גדרי המצווה מקיימים אותו. וזה גורם לחיבור אחר: חיבור של האדם הלומד לתורה, כי הבנה והפנמה של הרעיונות ומעשים גורמת לחיבור.