רביבים

מצוות שמבטאות את קבלת מלכות ה'

להתחזק בראש השנה במצוות שממחישות את המחויבות שלנו לתורה ומצוות • ערכן הגדול של מצוות שהן לכאורה חיצוניות • חשיבות הוצאת הציציות, בפרט למי שעובד בסביבה שאינה דתית • צניעות הלבוש לנשים לא נועדה רק להציל את הגברים ממחשבות זרות • עניית אמן בכוונה, בקול רם ובנעימה יפה • הבאת ילדים לבית הכנסת – מאיזה גיל? • אישה שילדיה קטנים תתפלל בביתה ולא תביא אותם לבית הכנסת • לעמוד כחומה בצורה מול ניסיון החרדים לפסול דיינים בגלל דעותיהם ההלכתיות

ראש השנה – קבלת מלכותו

היסוד המרכזי של ראש השנה הוא קבלת מלכותו יתברך, ומתוך כך אנו מתפללים שנזכה להיות שותפים לתיקון העולם על ידי גילוי מלכותו. לכן בכל התפילות עלינו לומר "המלך הקדוש" במקום "הא ל הקדוש", והטועה ושוכח לומר "המלך" חוזר לראש התפילה.

לפיכך, ראוי להתחזק בימים אלה במצוות שמבטאות את קבלת מלכותו, ואת המחויבות שלנו לקיום התורה והמצוות: בלבוש יהודי, ציצית וכיפה נאה לגברים, ולבוש צנוע כהלכה לנשים. בהגעה בזמן למניין ובעניית אמן בקול.

הברית שמתגלה במצוות ההצהרתיות

יש אנשים שנוטים לזלזל במצוות הללו, כי לכאורה הן עוסקות בחיצוניות. אבל באמת הן מבטאות את היסוד העמוק ביותר – את קבלת מלכותו. וכן מצינו שאחד השבחים הגדולים של ישראל הוא שאמרו במעמד הר סיני "נעשה ונשמע" – קודם "נעשה" ואחר כך "נשמע". על ידי כך עם ישראל הראה שהקשר שלו לה' הוא מוחלט, מעבר להבנה והרגשה, קשר של ברית. ולכן עם ישראל נועד להיות זה שמתקן את העולם על ידי גילוי האידיאלים האלוקיים כפי הדרכת התורה.

דווקא על מצוות אלו מקבלים שכר בעולם הזה

מכיוון שאין דבר גלוי יותר מהבגדים, פשרה בעניין צניעות הלבוש מבטאת חוסר נאמנות לתורה ולמצוות, וממילא יש בכך חילול השם. ולהפך, כל מי שמקפידה על ההלכה בדקדקנות, תוך תשומת לב גם להופעתה היפה, מקדשת שם שמיים ברבים

מטבע הדברים, על המצוות שמבטאות את הרוחניות מתקבל השכר בעולם הנשמות, ואילו על המצוות החיצוניות שיש בהן קידוש השם השכר ניתן בעולם הזה. ועל כולם יחד השכר בעולם הבא, שבו תחזור הנשמה לגוף בתחיית המתים.

וזאת משום שעיקר השכר על המצוות שמבטאות את המוח והלב הוא שכר רוחני בעולמות העליונים, בגן עדן. ואילו כאן בעולם הזה, עיקר השכר הוא על המצוות המעשיות – מצוות שנראות כלפי חוץ, שמדייקות את המעשים בעולם הזה, ושעל ידיהן אנחנו מצהירים קבל עולם שאנחנו נאמנים לברית שכרת ה' עם ישראל. ועל ידי כך העניין האלוקי משתלשל ויורד ומתגלה עד העולם הזה, ונמשכים חיים אלוקיים לענייני העולם הזה – בברכת הילדים, בבריאות, בפרנסה טובה.

שהציציות ייראו

הציצית היא המצווה שהתורה נתנה לנו כדי שנבטא על ידה את נאמנותנו לתורה ולמצוות, שנאמר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם" (במדבר טו, לט). ועיקר המצווה שהציציות ייראו, וכפי שכתב בשולחן ערוך (או"ח ח, יא). וכך משמע מדברי האר"י, שצריך להסתכל בציצית בכל שעה ובכל רגע (שער הכוונות ז, ג).

מצווה זו חשובה במיוחד למי שעובד עם ציבור שאינו שומר תורה ומצוות, שעל ידי הוצאת הציציות הוא מצהיר לעצמו ולסובבים אותו שהוא מחויב לתורה ולמצוות, ואינו מתבייש בכך כלל, ומקבל מזה כוח לעמוד בניסיונות.

כיפה

אף שיסוד חבישת הכיפה הוא במנהג מתקופת האמוראים – לאחר שהמנהג התקבל כחובה בישראל, יש בחבישתה הצהרת נאמנות פומבית לה' ולתורתו. ולכן ראוי להדר במצווה זו, ולחבוש כיפה שמכסה את רוב הראש, ולכל הפחות כיפה נאה שתיראה מכל הצדדים.

בגדים צנועים לבנות

אצל נשים, הצניעות היא ההצהרה הפומבית לנאמנות לתורה ולמצוות. והניסיון קשה, מפני שהרצון להתייפות הוא בריא וטוב, אבל היצר הרע מטה את הלבבות להיגרר אחר האופנה שבאה מהגויים. וצריך להתחזק לקראת השנה החדשה בקבלת עול מלכותו, שלפני הכול, החשוב ביותר הוא שהבגדים יהיו כשרים למהדרין לפי ההלכה.

יש מי שחושבות שעיקר הבעיה היא בכך שבגדים לא צנועים עלולים לעורר מחשבות זרות אצל בנים, ואם כן הן טוענות: "מדוע עלינו להחמיר על עצמנו? שיתגברו הבנים על יצרם!". אולם צריך לדעת שבעיית המחשבות של הבנים היא הקלה ביותר. היסוד הראשון בעניין הוא שהצניעות מבטאת את הקדושה הישראלית, שמפנה את מבטה אל הפנימיות, ומבטאת נאמנות לייעוד האלוקי ונאמנות לבן הזוג. היסוד השני הוא שלא ללכת בחוקות הגויים, שכל הנגרר אחר אופנת בגדיהם עלול להיגרר גם אחר תפיסת עולמם.

מכיוון שאין דבר גלוי יותר מהבגדים, פשרה בעניין זה מבטאת חוסר נאמנות לתורה ולמצוות, וממילא יש בכך חילול השם. ולהפך, כל מי שמקפידה על ההלכה בדקדקנות, תוך תשומת לב גם להופעתה היפה, מקדשת שם שמיים ברבים.

כבוד בית הכנסת

גם השמירה על כבוד בית הכנסת, ובכלל זה זהירות שלא לפטפט בתפילה, היא מהמצוות שמגלות את מלכותו בעולם. בכל בית כנסת יש גילוי מסוים של בית המקדש – "מקדש מעט" (מגילה כט, א). ועל ידי שאדם מתפלל בבית הכנסת תפילתו מתקבלת, שמתוך שהוא מכבד את הופעת השכינה בעולם, גם בקשותיו מתקבלות (ברכות ו, א). והשוקד על דלתות בית הכנסת, מגיע לפני שהתפילה מתחילה ויוצא לאחר שהיא נגמרת, זוכה לאריכות ימים (ברכות ח, א).

עניית אמן בקול ובנעימה יפה

אמרו חכמים: "כל העונה 'אמן' בכל כוחו – פותחים לו שערי גן עדן, שנאמר: 'פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים' (ישעיהו כו, ב)" (שבת קיט, ב). בעניית "אמן" מבטאים את האמונה בה', שהוא "א ל מלך נאמן". ומי שלמרות החושך וההסתר שבעולם הזה שומר אמונים לה' ועונה "אמן" בכל כוחו, הרי שהוא דבק בה' באמת, ופותחים לו שערי גן עדן.

ופירשו רש"י ותוספות שעניית "אמן" "בכל כוחו" הכוונה: "בכל כוח כוונתו". ומכיוון שמדובר בכוונת הלב, הרי שהשכר על כך הוא בגן עדן.

אולם יש גם מעלה לומר את ה"אמן" בקול ובנעימה יפה, שעל ידי כך מתגלה קידוש שמו של השם בעולם הזה. וזהו שאמרו חכמים (ברכות מז, א) שלפי הדרך שבה אדם עונה "אמן", נמשכים לו הברכות בעולם הזה, ש"כל המאריך ב'אמן' – מאריכין לו ימיו ושנותיו".

וכאשר הציבור עונה יחד "אמן" בקול רם, יש בזה קידוש השם גדול, וכפי שכתבו התוספות על פי המדרש: "כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ואומרים 'יהא שמיה רבא מברך' בקול רם, מבטלים גזירות קשות" (שבת קיט, ב).

מתוך ברית הנאמנות נשמע ונעמיק

קבלת המלכות היא היסוד, הכלי לקבלת הברכה, אבל היא אינה מספיקה. לאחר ה"נעשה" צריך להמשיך לעלות אל מדרגת ה"נשמע", כדי למלא את המעשים בתוכן ולכוון אותם בשלמות, ועל כך אנחנו צריכים להמשיך לשקוד בעשרת ימי תשובה.

הבאת ילדים לבית הכנסת

מצווה להביא לבית הכנסת ילדים שהגיעו לחינוך, היינו ילדים שכבר יכולים להתחיל להתפלל, לשמוע שופר ולענות אמן על קדיש וברכות. תחילת גיל החינוך הממוצע היא חמש או שש.

אמנם גם לפני כן יש ערך מסוים בהבאת הילד לבית הכנסת למשך זמן קצר, ובתנאי שאביו מקפיד שישב בשקט ולא יפריע לשאר המתפללים. אבל יש להעיר לאלה שנוהגים להביא תינוקות לבית הכנסת, וכדי שלא יפריעו נותנים להם שקיות של חטיפים שונים, ומבזים את קדושת בית הכנסת ומפריעים לכוונת התפילה. ואין הם מחנכים בזה את הילדים, אלא להפך – מרגילים אותם לבזות את בית הכנסת והתפילה. בנוסף לכך, הם עושים לעצמם סימן רע לכל השנה, שכפי שהם לא התחשבו בכבוד בית הכנסת והתפילה ובכבוד חבריהם, כך גם יתייחסו אליהם בשמיים.

תפילת הנשים

נשים חייבות בתפילה. יש אומרים שהכוונה שחייבות להתפלל תפילת עמידה פעם ביום, שחרית או מנחה. ויש אומרים שחייבות להתפלל שתי תפילות, שחרית ומנחה. ולכל הדעות חייבות גם לומר את ברכות השחר. ואף שבכל השנה הרוצה להקל ולהתפלל תפילת עמידה אחת ביום רשאית, בראש השנה ויום הכיפורים – טוב שכל אישה תתפלל עמידה של שחרית, מוסף ומנחה.

והמהדרת להתפלל בכל תפילות הימים הנוראים בבית הכנסת – תבוא עליה ברכה. ואף שנשים פטורות מתפילה במניין ובבית הכנסת, יש בכך הידור וזכות.

תפילת המטפלות בילדים

אמנם בזמן שיש לאישה ילדים קטנים לטפל בהם, לכתחילה תישאר בבית, שהרי לא חייבו אותה חכמים בתפילה במניין. ואם הטיפול בילדים מקשה עליה לכוון בתפילת עמידה, תסתפק באמירת ברכות השחר. ואשרי חלקה, שהטיפול בילדים הוא תפילתה. ואין סימן טוב יותר לשנה כולה מאשר לטפל בילד קטן בנחת ובשמחה. וכשם שה' מעניק חיים בראש השנה לכל חי, כך היא מטפלת בילד שלה ומעניקה לו חיים.

אמנם אם תרצה תוכל לתאם עם שכנתה, שבשעות מסוימות תשמור היא על ילדי שתיהן כדי שהשכנה תלך לבית הכנסת, ובשעות אחרות השכנה תשמור כדי שהיא תלך לבית הכנסת.

לא לבוא עם התינוקות לבית הכנסת

אבל אין לבוא עם תינוק או ילד קטן לבית הכנסת. ואלה שמביאות את ילדיהן הקטנים תוך שהן סומכות על כך שרק בודדות יבואו עם הילדים לבית הכנסת, צריכות הן לבקש סליחה ומחילה מכל הגברים והנשים שהבאת הילדים מפריעה להם לכוון בתפילתם. וגם צריכות הן לבקש סליחה ומחילה מכל הנשים שנשארו בבית כדי שלא להפריע לתפילה, וכן עליהן לבקש סליחה ומחילה מאותן נשים שהתאמצו למצוא מי שישמור על הילדים שלהן כדי שיוכלו לבוא לבית הכנסת. כללו של דבר, חבל להתחיל את השנה בסימן רע של חוסר התחשבות בכבוד הציבור וכבוד בית הכנסת והתפילה.

בחירת הדיינים

לאחר שנציגי הציבור החרדי החליטו לפסול את מועמדותו של הרב אוריאל לביא לבית הדין הגדול והרב בניהו ברונר לבית הדין האזורי, חובה לעמוד כנגדם כחומה בצורה ולעמוד על העיקרון שדווקא הם יתמנו לתפקידים הללו.

רבנים ודיינים חוששים להביע את דעת תורתם מחמת רדיפת המנהיגות החרדית, ועוברים בכך על מה שציוותה התורה "לא תגורו מפני איש". אם ח"ו ידם של נציגי החרדים תגבר, יתרבו הדיינים החוששים מלומר את דעתם, שמא גם הם יירדפו בעתיד, ונמצאת התורה נעקרת.

מטבע הדברים יש לעתים מחלוקות בענייני הלכה, ואם יטען רב או דיין שהוא סובר אחרת מהרב לביא או מהרב ברונר ויביא נימוקים לדעתו – אין בכך פגם. אבל מי שטוען שדעתם פסולה עוקר את יסודות התורה. ואם יש מבין המועמדים החדשים מי שפוסל בעלי דעות אחרות, הרי שהוא פוסל את עצמו מלשמש כדיין, ועל נציגי הציבור לפעול שלא יתמנה למשרת דיין.

הצטרפו לקבלת רביבים

הרשמה לניוזלטר שלנו

עוד ברביבים

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן