עם עברית בלבד נסעתי לארצות הברית • מטרת הנסיעה ללמד תורה ולהיפגש עם אחינו היהודים ולהכירם על מעלותיהם והאתגרים שניצבים לפתחם • השיעורים והמפגשים היו בעיקר עם קהילות ובתי ספר של הציבור הנקרא "מודרן אורתודוקס" • פגשתי ציבור ציוני שארץ ישראל חשובה לו מאוד • אנשים רבים חושבים על עלייה ברצינות • בכל הקהילות אמרו בסוף התפילה תהילים להצלחת חיילי צה"ל • רבני בתי הכנסת דואגים לגיבוש הקהילה ולקשר של כל חבר לקהילה וליהדות • מצאתי את עצמי נצרך לתאר את טובה של הארץ, שכן כלי התקשורת מטבעם עוסקים בבעיות ובמתחים
לפני שבוע חזרתי מסיור של שנים עשר ימים בקהילות היהודיות שבאזור ניו יורק וניו ג'רזי שבארצות הברית. מטרת הנסיעה הייתה ללמד תורה ולהיפגש עם אחינו היהודים ולהכירם על מעלותיהם והאתגרים שניצבים לפתחם. כך בפועל העברתי עשרות שיעורים לרבנים, לקהילות ולתלמידי ישיבות ובתי ספר. בדרך כלל בסוף כל שיעור השבתי תשובות לשואלים בהלכה ובאמונה.
מתחילה לא חשבתי שאצא לארצות הברית, אולם לאחר שיצאתי לראשונה מהארץ לפני כשמונה חודשים לשמש כרב בכנס רבנים ושליחים בפריז, טענו שחשוב לצאת לקהילות היהודיות בארצות הברית. טענתי שאינני יודע אנגלית, השיבו שאכן זו בעיה רצינית, ועדיין יש תועלת רבה, שכן רבים לומדים מספרי 'פניני הלכה', ופגישה איתם תחזק את הקשר שלהם לתורה ולארץ.
אגב, בהיותי תלמיד בחטיבת הביניים בישיבה לצעירים שליד מרכז הרב, הרבנית הצדקת מנדלקורן הייתה המורה לאנגלית, אלא שאני רציתי ללמוד באותו זמן משנה. המורה ניסתה לשכנע אותי להיכנס לשיעורים, אולם כבר אז ידעתי שאני רוצה להקדיש את חיי לתורה, ולא רציתי לאבד זמן על אנגלית. כשטענה שמיליוני יהודים מדברים אנגלית בלבד, טענתי שבמקום שאני אלמד אנגלית עליהם ללמוד עברית. מאז הפסקתי ללמוד אנגלית. כעבור כשתים עשרה שנה העברתי שיעור לנשים בבית הכנסת ישורון שבירושלים, לאחר השיעור ניגשה אליי הרבנית מנדלקורן ושאלה אותי: "האם אתה זוכר שלא רצית ללמוד אנגלית, ומה שאמרתי לך?" השבתי: "בוודאי שאני זוכר". המשיכה לשאול: "ומה אתה חושב עכשיו?" השבתי: "עכשיו אני מצטער שאינני יודע אנגלית". היא שמחה מאוד לשמוע את תשובתי הכנה, וקראה לחברותיה כדי שגם הן ישמעו זאת ממני. כך למפרע זכיתי להיות לאחד התלמידים האהובים עליה. וכך עם עברית בלבד נסעתי לארצות הברית.
מודרן אורתודוקס
השיעורים והמפגשים היו בעיקר עם קהילות ובתי ספר של הציבור הנקרא "מודרן אורתודוקס" שכולם ציוניים, וגם עם קהילות ספרדיות ציוניות. אכן פגשתי ציבור ציוני שארץ ישראל חשובה לו מאוד, והשנתיים האחרונות, שבהן נלחמנו באויבינו מסביב, חיזקו מאוד את ההזדהות שלו עם מדינת ישראל ואת הרצון לעלות לארץ ולהשתתף בבניינה ובשמירה על ביטחונה.
בכל הקהילות אמרו בסוף התפילה תהילים להצלחת חיילי צה"ל. אצלנו בהר ברכה כבר הפסקנו לומר תהילים לפני יותר מחודש, עם תחילת הפסקת האש, שכן מאותו זמן המתח והדאגה לבני היישוב הרבים הנמצאים בחזית פחתו מאוד, וראוי לשמור את התפילות המיוחדות לזמן שבו המלחמה בעיצומה והדאגה רבה. כשסיפרתי לאחד הרבנים שאצלנו כבר לא אומרים תהילים, הסביר שהואיל והם רחוקים, עליהם להיזהר יותר שלא להיראות כאדישים לקורה בישראל. השבתי לו בחיוך שהרי זה כדוגמת יום טוב שני של גלויות.
בחצר בית הכנסת של בני ישורון בטינק העמידו פנסי תאורה קטנים לכל אחד מהחטופים, כולל אלה שעדיין לא הובאו לקבורה. במוצאי השבת, לאחר תפילת ערבית, יצאו ואמרו תהילים בחוץ, וילד הסיר שני פנסים כנגד שתי גופות שחולצו באותה שבת. עמדו בעיניי דמעות מעוצמת ההזדהות שחשתי.
כמעט בכל המפגשים עם רבנים או קהילות הוקדש זמן לשאלות ותשובות, וחלק מהשאלות עסקו במצב הביטחוני ובמתח החברתי בארץ ישראל, וכן בשאלה כיצד ניתן לגייס את החרדים לצבא. ככלל מצאתי את עצמי נצרך לתאר את טובה של הארץ, שכן כלי התקשורת מטבעם עוסקים בבעיות ובמתחים, ואינם שוקדים לתאר את האחווה הגדולה ששוררת בחברה הישראלית, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בשירות המשותף בצבא. כמו כן לא מרבים לדווח על ההתפתחות הכלכלית והמדעית המואצת של מדינת ישראל.
אגב, המראה החיצוני המתויג בארץ אינו תואם את הנורמות בחו"ל. באחד המפגשים השתתפו שני צעירים כבני עשרים וחמש שנראים כבני הציבור הליטאי בארץ, אולם מתוך שאלתם, מדוע הציבור החרדי משתמט מהשירות בצבא ומתנגד ללימודי ליבה, היה נראה שהם תומכים בדרכו של הציבור הדתי־לאומי. אכן התברר שהם לומדים מדע באוניברסיטאות יוקרתיות, ומתכננים לעלות לארץ לאחר סיום לימודיהם.
התגברות הרצון לעלות
השתתף איתנו במסע הרופא ד"ר רפאל קיים, שעלה לישראל מניו יורק לפני כשלושים שנה, בהיותו כבן ארבעים וארבע. פעמים רבות הוא זה שתרגם את דבריי לאנגלית. בעבר אמר באירוניה שאם רוצים לסיים שיחה עם יהודי ארצות הברית, צריך לדבר איתם על עלייה, אולם היום אצל רבים העלאת הנושא אינה גורמת לסיום השיחה. אנשים רבים חושבים על עלייה ברצינות. בעבר נושא העלייה לא היה במרכז סדר היום, וכיום הוא נמצא בראש סדר היום. ההשקעה בחינוך נושאת פרי. במשך שנים, יחד עם השליחים שמגיעים מהארץ, מחנכים הרבנים לאהבת הארץ ולערך העלייה, ובתהליך הדרגתי יותר ויותר יהודים רוצים לעלות.
לרבים מאוד כבר יש קרוב מדרגה ראשונה שעלה לארץ. לדוגמה, לפני העלייה למטוס בחזרה לישראל ניגש אליי יהודי וסיפר לי שהשתתף באחד השיעורים, וסיפר שגם הוא טס לביקור בארץ, כדי לפגוש את אביו שעלה לפני כמה שנים, ולפגוש את בנו וכלתו שעלו לפני כמה חודשים. מנהל של אחד מבתי הספר סיפר על ילדיו שכבר עלו ארצה, ואמר שגם הוא מתכוון לעלות בקרוב. כך הוא מצבם המשפחתי של רבנים ומחנכים רבים, עד שלעיתים צריך לחזקם להמשיך בשליחותם המקודשת בגולה. שליחות שנושאת פירות טובים ומשובחים מאין כמותם, שכן התרומה של העולים מארצות הברית לבניין הארץ עצומה.
במשך כמה ימים התארחנו במרכז מנהטן, בבית משפחה שבנם עלה לשנת לימוד בישיבת הסדר, והחליט להמשיך לשירות קרבי בצבא. לפני כמה חודשים הם השתתפו בטקס ההשבעה שלו בכותל, ותמונתו יחד עם חבריו עומדים במסדר ניצבת בסלון ביתם, ובכל יום הם מתפללים לשלומו ולשלום כל החיילים. לא ייאמן! במקום ללמוד רפואה באחת מהאוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בארצות הברית כפי שתכנן, החליט להתגייס לצבא ולאחר מכן ללמוד רפואה בארץ. אגב, אחותו, שלמדה שנה אחת בארץ, היא עכשיו סטודנטית באוניברסיטת קולומביה ומשמשת כנשיאת הארגון היהודי הלל, ובקמפוס העוין פעלה למען הסטודנטים היהודים ונגד האנטישמיות.
פניני הלכה
באחד הערבים הגענו לשיעור ומפגש עם כעשר משפחות שמתכוונות לעלות לארץ יחד בקיץ הקרוב, ועימן עוד כמה משפחות ששוקלות להצטרף. מפגש זה היה משמח ומעודד בשבילי, שכן הם סיפרו שלפני כשבע שנים אחד מהפעילים בקהילה החל לעודד לימוד בספרי 'פניני הלכה', ובעקבות זאת החל תהליך של התחזקות בשמירת המצוות. כדוגמה לכך, כמה נשים החלו לכסות את ראשן, ובעקבות לימוד ספר פניני הלכה 'העם והארץ' התגבשה ההחלטה לעלות לארץ. כיוצא בזה סיפר לי יהודי שגר במנהטן ויש לו בית נוסף בפלורידה, שהייתה בחורה מבית חרדי שנטשה את הדת, וכטובה הסכים שתגור בביתו שבפלורידה בעוד הם בניו יורק. בזמן מגוריה שם ראתה את ספרי 'פניני הלכה', והחלה לקרוא בספר על תפילה, ומאז החלה להתפלל והיא הולכת וחוזרת בתשובה. יהודי זה רגיל לתת כמתנה לבר מצווה או לבת מצווה את סדרת 'פניני הלכה'.
רבני הקהילות
תפקיד חשוב במיוחד ישנו בארצות הברית לרבני בתי הכנסת. הם עמוד התווך של הקהילה, ומלבד דאגתם לתפילות ולשיעורי התורה, הם דואגים לגיבוש הקהילה ולקשר של כל חבר לקהילה וליהדות. והם מצליחים. כאשר משווים את מצב הקהילות האורתודוקסיות־מודרניות לפני כשלושים שנה להיום, מוצאים שהרבה יותר יהודים פוקדים את בתי הכנסת בתפילות ובשיעורים, הורים רבים יותר שולחים את ילדיהם לשנת לימוד תורה בארץ, ורבים מהם גם מעודדים אותם לעלות. ובשנתיים האחרונות ההתחזקות עוד התעצמה. נקווה שבזכות העולים מארצות הברית גם מורשת רבנית זו תהיה רווחת יותר בארץ ישראל. בהזדמנות אחרת אנסה להרחיב יותר במה שניתן ללמוד מרבני הקהילות בארצות הברית.
הדרך הישרה
למרות האתגרים העצומים הניצבים בפני הציבור האורתודוקסי־מודרני, נדמה שזה הציבור שמייצג יותר מכול את דרכה של התורה בארצות הברית, שכן הוא קשור לכל מצוות התורה, בלא התנכרות לשום ערך או מצווה. ללימוד התורה ושמירת מצוותיה יש ערך חשוב, וכן לקדושת העם והארץ, וכן יש ערך רב לעבודה ולמדע. ההתנכרות לכל זה, אף אם היא נעשית לשם שמיים כדי לשמור על המסורת, יש בה חיסרון גדול, והיא אינה מאפשרת להתקדם לתשובה שלמה ולגאולה.
במפגש עם רבנים עלה נושא זה, כאשר הרבנים סיפרו שלעיתים קשה להסביר לצעירים שרוצים להתחזק במצוות שנכון לעשות זאת תוך המשכת מכלול הערכים והמצוות שבתורה ולא בהליכה לדרך החרדית המנוכרת לחלקם. אחד הרבנים כתב שחסר חומר לימודי אודות זאת. בלילה שלאחר המפגש חשבתי רבות על כך, והחלטתי שלאחר שאסיים את כתיבת הספר הנוכחי (על חפצי קודש – ספר תורה, ציצית, תפילין, בית כנסת ומזוזה) אקדיש זמן כדי ללבן את מצוות תלמוד תורה, ובתוך כך לברר את ערך שלמות התורה על כל חלקיה, וערכי החיים וצורכיהם.
האם חייבים לעלות לארץ
כמה פעמים לאחר סיום השיחה והשאלות התשובות, ניגש אחד מבני הנוער ושאל האם חייבים לעלות לארץ כאשר ההורים מתנגדים. לא רציתי להשיב לשאלה זו, אלא העדפתי להפנותם לרב שמכיר אותם, ובלבד שיהיה ציוני. שכן אומנם העיקרון הוא שכאשר ההורים אומרים לבנם לעשות דבר נגד התורה יש לשמוע לתורה, כמבואר בשולחן ערוך (יורה דעה רמ, טו), וכפי שכתבתי בפניני הלכה (העם והארץ ג, ח). אלא שבפועל אינני יכול להורות הלכה על פי עיקרון זה, מפני שאינני מכיר את השואל והוריו. לדוגמה, ייתכן שהוא נזקק לתמיכתם הנפשית והכלכלית, ואם ימרה את פיהם ויעלה לארץ, לא יצליח להיקלט ולבסוף יצטרך לרדת. ואזי תשובתי לא תועיל לקיום המצווה ורק תגרום לו ולהוריו צער וסבל. לעומת זאת, אם יתייעץ עם רב שמכיר אותו, ידע הרב להדריך אותו בדרך שבה תוך כדי כיבוד הורים יוכל להתחבר יותר ויותר לארץ, עד שכנראה יזכה לעלות אליה באופן מוצלח. אומנם זה בתנאי שמדובר ברב נאמן לתורה ולכל המצוות, כלומר ציוני.
