מצוות כתיבת ספר תורה: המצווה, המימון והשותפות

מצווה על כל איש מישראל שיכתוב לעצמו את ספר התורה • קיום מצווה זו אינו יכול להיעשות מתוך מעשר כספים • גם מי שירש מאבותיו ספר תורה, מצווה שיכתוב את התורה בעצמו • חכמי ישראל ראו שכדי לקיים את התורה בישראל יש הכרח להתיר את כתיבת התורה שבעל פה • כיום נוהגים לקיים את מצוות כתיבת ספר התורה בשותפות • גם אישה יכולה ללמוד בספר התורה המקודש

שאלה על מצוות כתיבת ספר תורה

שאלה שעליה חתומים בני זוג: ברוך השם אנחנו נמצאים כיום במצב כלכלי טוב שמאפשר לנו להשקיע לטובת העתיד שלנו וכן לטובת ילדינו. אנו מקפידים ככל האפשר לתת מעשר כספים, וברוך השם רואים בכך ברכה. כעת אנחנו נמצאים בדילמה לגבי מצוות כתיבת ספר תורה, שעלותה כ־200,000 שקלים. מחד, זו מצווה ולכן לא ניתן להשתמש בכספי מעשר לטובת קיום מצווה. מנגד, יש לא מעט סייגים ודעות בעניין, ומהם שצריך להיות לאדם מספיק כסף זמין כדי להתחייב לקיים את המצווה (נראה לי שכאן אנחנו עומדים בתנאי). השאלה: האם כיום מצווה זו מחייבת כבעבר, שאז כתיבת ספר תורה נועדה לשם לימוד התורה? האם סיוע לילדים בדיור קודם לכך? הם לא במצב כלכלי בעייתי, אבל אולי עזרה להם קודמת למצוות כתיבת ספר תורה?

שאלה נוספת: האם בהחזקת ספר תורה יש אולי מראית עין של גאווה וסמל סטטוס של אנשים שיכולים להשקיע בכך? עוד חשבנו שאולי נרכוש ספר תורה קטן (מהדורת נסיעות), ונחזיק אותו בבית בנכונות לעשותו גמ"ח השאלה לקבוצות שיוצאות לחופש בארץ ובחו"ל. כי העמדת ספר נוסף בהיכל בית הכנסת לא נראית לנו כקיום המצווה עצמה.

תשובה: אשריכם שאתם זוכים לדון בשאלות של מצווה. אכן כפי שכתבתם, השאלה מורכבת, ונברר אותה מיסודותיה. ראשית, מהי המצווה והאם היא מחייבת כיום? אך לפני הכול אקדים, כפי שכתבתם, שקיום מצווה זו אינו יכול להיעשות מתוך מעשר כספים.

מצוות כתיבת ספר תורה

מצווה על כל איש מישראל שיכתוב לעצמו את ספר התורה, שנאמר: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שׂימה בפיהם, למען תהיה לי השירה הזאת לעֵד בבני ישראל" (דברים לא, יט). רבים מפרשים שהשירה שאותה נצטווינו לכתוב היא שירת האזינו, שנאמרה בהמשך. אלא שהואיל ואסור לכתוב קטעים מהתורה, כדי לכתוב את שירת האזינו צריך לכתוב את כל התורה (רמב"ם הלכות ספר תורה ז, א; סמ"ג, רא"ש, מאירי, בית יוסף ועוד). ומדוע נאמרה המצווה בדרך זו? כדי ללמדנו ששירת האזינו מבטאת את כל התורה, את הברית שכרת ה' עם ישראל, שמשמעותה היא שדבר ה' מתגלה לעולם על ידי עם ישראל, כך שתולדות ישראל הם תולדות גילוי דבר ה' בעולם.

אומנם גם התורה כולה נקראת שירה, מפני שפרט לדברים הכתובים בה באופן פשוט, גנוזים בה רעיונות גדולים ועמוקים לאין שיעור. כך שאפשר גם לבאר שהמצווה לכתוב את השירה מכוונת על התורה כולה שנקראת שירה (עיינו שיחות הרב צבי יהודה, תלמוד תורה, עמ' 294). גם מי שירש מאבותיו ספר תורה, מצווה שיכתוב את התורה בעצמו (סנהדרין כא, ב). מפני שעל ידי כתיבת התורה לעצמו, יזכה להתקשר באופן אישי אל התורה, ומתוך שיהגה בספר התורה שלו, יתחזק יותר בקיום המצוות הכתובות בו.

ההיתר לכתוב את התורה שבעל פה

אולם צריך לזכור שמתחילה היה מותר לכתוב רק את התורה שבכתב, היינו את ספרי התנ"ך. וציווה ה' שכל אחד מישראל יכתוב לעצמו את התורה בדיו על הקלף כדיני כתיבת סת"ם, והמלומדים כתבו גם את הנ"ך, ובספרים אלו למדו כל ימי חייהם. ואת התורה שבעל פה אסור היה לכתוב, כדי שתהיה חיה בלבבות ושמורה בזיכרון. אולם לאחר שהתמעטו הדורות ודברי התורה שבעל פה התרחבו והתפרטו בריבוי דעות, והעם החל להתפזר לגלויות השונות, ראו חכמי ישראל שכדי לקיים את התורה בישראל יש הכרח להתיר את כתיבת התורה שבעל פה. כך נכתבה המשנה, ואחריה התלמוד הירושלמי, הבבלי, המדרשים, הפירושים ופסקי ההלכות, עד שעיקר הלימוד התקיים בספרי התורה שבעל פה. כיוון שהתירו לכתוב את התורה שבעל פה, התירו לכתוב גם את התנ"ך בכתב פשוט שלא על הקלף. בתחילה בכתב יד ובהמשך בדפוס.

מחלוקת הראשונים

בעקבות העובדה שאף לימוד התורה שבכתב מתקיים בספרים שאינם ספר התורה הכתוב בדיו על הקלף, ורוב הלימוד מתקיים בספרי תורה שבעל פה, התעוררה השאלה האם מצווה לכתוב ספר תורה כאשר בפועל אין רגילים ללמוד בו.

לדעת הרמב"ם (הלכות ספר תורה ז, א), גם לאחר שהחלו ללמוד בספרים אחרים, המצווה נותרה במקומה. כלומר, עיקר המצווה להתקשר אל התורה כפי שנמסרה בסיני, וכפי שאמרו חכמים (מנחות ל, א) שכל הכותב ספר תורה "מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני".

לדעת הרא"ש (הלכות ספר תורה א), מצוות כתיבת ספר תורה כדי שיוכלו ישראל ללמוד את התורה ולקיים את מצוותיה. כאשר כל הלימוד התקיים בספר התורה המקודש, מדרך הטבע הספר היה מתבלה בתוך דור עד שלושה דורות. וכיוון שציוותה התורה על כל מי שמסוגל לכך לכתוב לעצמו ספר תורה, הייתה בידי כל ישראל אפשרות ללמוד תורה. מי שהיה ביכולתו לכתוב, זכה ללמוד בספר שכתב לעצמו, ואחרים למדו בספרים שנותרו מהדורות הקודמים. אולם מעת שהותר לכתוב את התורה שבעל פה, המצווה מתקיימת על ידי קניית הספרים שבהם לומדים את התורה בפועל, ואין מצווה שיכתוב אדם ספר תורה (דרישה ער, ד; ש"ך ה).

הלכה למעשה כשתי השיטות

למעשה הלכה כשתי השיטות, וכפי שנפסק בשולחן ערוך (יורה דעה ער, א-ב). בסעיף א' נפסק שמצווה על כל אחד לכתוב ספר תורה כמסורת נתינתו מסיני, וגם כשהוא שוכר סופר שיכתוב בשבילו הוא מקיים את המצווה. ובסעיף ב' נפסק שמצווה על כל יהודי לקנות לעצמו את ספרי היסוד התורניים כדי שיוכל ללמוד בהם.

נוהגים לקיים את המצווה בשותפות

כיום נוהגים לקיים את מצוות כתיבת ספר התורה בשותפות, באופן שאנשים רבים ישתתפו במימון כתיבת ספר התורה. לאחר סיום כתיבתו יקדישו אותו לבית הכנסת בשביל הקריאה בתורה, תוך התניה שהספר יישאר שלהם, וכך ימשיכו לקיים בו את המצווה כל ימי חייהם. ואף שישנה מחלוקת אם אפשר לקיים את המצווה בשותפות. יש אומרים שאין מקיימים את המצווה בשותפות (בית יהודה יורה דעה כג; פלא יועץ "ספר"; רוח חיים (פלאג'י) ער, ו; ערוך השולחן יא). ויש אומרים שאפשר לקיימה בשותפות (עיינו פתחי תשובה ער, א; דעת קדושים ער, א; שואל ומשיב קמא א, רסו; נפש חיה יורה דעה עה; אגרות משה א, יורה דעה קסג).

אך כיוון שיש סוברים שכיום אין מצווה כלל לכתוב ספר תורה (רא"ש, דרישה וש"ך), אפשר לסמוך על הפוסקים שאפשר לקיים את מצוות כתיבת ספר התורה בשותפות. וכך עדיף, שאם לא כן ירבו הספרים הקדושים, וכיוון שברובם לא יהיה שימוש, יש חשש שיתבזו באין מקום מכובד לשומרם. בנוסף לכך, מכיוון שמדובר במצווה יקרה מאוד, מי שאין ידו משגת אינו חייב בה (רא"ש הלכות ספר תורה סימן א), ובאגרות משה (יורה דעה א, קסג) חישב שאין לאדם להוציא על מצווה זו יותר מעשירית מכספו הפנוי.

עשיר שחפץ לממן כתיבת ספר תורה

לפיכך, עשיר שיכול לממן בנקל כתיבת ספר תורה, ויודע שיש בית כנסת שחסר לו ספר תורה, יש מקום שיקיים את המצווה לכל הדעות, ויקיים את המצווה בלא שותפות, ויממן כתיבת ספר תורה לאותו בית כנסת. כמו כן, עשיר שרוצה שיהיה בביתו ספר תורה כדי שיוכל לכבדו ולקרוא בו לעיתים שניים מקרא, יש מקום שיהדר ויקיים את המצווה לכל הדעות, וישכור סופר שיכתוב לו ספר תורה.

תשובה – הדרכה

מכיוון שיש ביכולתכם לקיים את המצווה בלא שותפות, ואתם מתכוונים לייחד לספר התורה מקום מכובד בביתכם, וללמוד בו מעת לעת את פרשת השבוע, ובנוסף לכך להשאילו לצורכי ציבור של קריאה בתורה, יש לכם מצווה בכתיבתו. ואין לכם לחשוש לגאווה. אדרבה, מתוך ענווה שהכול בחסדי ה', ראוי לאדם להשתבח במצוות שהוא עושה. מכיוון שאתם שואלים כזוג, אוסיף שאומנם אין לאישה חובה לכתוב ספר תורה, אבל אישה שתממן כתיבת ספר תורה תקיים מצווה. ומכיוון שאתם זוג, אתם נחשבים כחטיבה אחת, ושניכם מקיימים את המצווה כאחד.

לגבי השאלה מה עדיף, לעזור לילדים לצורכי רווחה או לכתוב ספר תורה, זו החלטה אישית שלכם. שכן כפי שביארתי, אפשר לקיים את המצווה בשותפות, ואם כן כמו החלטות רבות, כגון האם עדיף להרחיב את הבית ולצאת לחופשה או לתרום לדבר מצווה, זו החלטה אישית. שכן אחר שאתם תורמים מעשר כספים ולפעמים אף חומש, אינכם חייבים להוסיף לתרום.

האם עדיף שילמד אדם בספר התורה המקודש שבביתו

עוד אוסיף, שאומנם יש סוברים שאחר שהותר להדפיס חומשים, עדיף ללמוד בספרים מודפסים ולא לזלזל בספר התורה המקודש ולפתוח אותו בשביל לימוד רגיל. מה עוד שבספר התורה אין ניקוד והלימוד בו קשה יותר (פרישה יורה דעה ער, ח; וש"ך ה). אולם מנגד, משמע מכל הסוברים שמצווה לכל אדם לכתוב לו ספר תורה, שיש מעלה בלימוד בספר התורה המקודש. ונראה שבספרי התורה המוקדשים לבית כנסת, אין ראוי לאדם פרטי ללמוד. אבל למי שיש ספר תורה בביתו, יש מעלה שילמד בספר השייך לו.

גם אישה יכולה ללמוד בספר התורה המקודש, שכן אין איסור לנשים ואף בשעת נידתן לנגוע בספר התורה ולנשקו (שולחן ערוך יורה דעה רפב, ט). אומנם גברים ונשים כאחד, משום כבודו של ספר התורה צריכים להיזהר שלא לנגוע בקלף של הספר בידיים חשופות, אלא לגוללו רק על ידי עצי החיים. ואם צריכים לסדר את הקלף עוטפים לשם כך את היד במטפחת (שולחן ערוך אורח חיים קמז, א).