מבחן הקבלה הייחודי שערך ה'אבני נזר' לנער הצעיר • כבר כשהיה בן 18 הוסמך לרבנות • כדי ליהנות מיגיע כפיו החל להשקיע בנדל"ן, צבר הון, עד שפתח בנק משלו • בעקבות עליית הנאצים לשלטון נאלץ לברוח בפתאומיות והשאיר את כל רכושו מאחור • בשנת תרצ"ז, בהיותו כבן 36, נענה להצעת קהילת 'חברה ש"ס' בטורונטו שבקנדה לשמש להם רב ולהקים ישיבה לנערים בטורונטו • בראשות ישיבת 'תורת חיים' עמד במשך 38 שנה, והמשיך לכהן כאב בית דין בטורונטו עד סוף ימיו
בשבועות האחרונים הגיע מקנדה להר ברכה משלוח גדול של ספרי הרב הגאון אברהם אהרון פרייס זצ"ל, 'משנת אברהם'. הספרים הגיעו בעזרתו של דוד ולרשטיין, דודו של הרב מאור קיים – ראש מכון הר ברכה. לפני שאספר על דרך הגעתם, אספר מעט על הרב פרייס זצ"ל (תר"ס-תשנ"ד).
ראשית ימיו
הרב אברהם אהרון פרייס זצ"ל נולד בשנת תר"ס (1900) בפינצ'וב, עיירה קטנה בפולין. הוא גדל במשפחה ובה שבעה ילדים. משחר ילדותו ניכר בגאונותו. עד גיל תשע למד אצל הרב משה נחום ירושלמסקי מקיילצ'ה, בעל פירוש 'לשד השמן' על הרמב"ם. אביו למד אצל הגאון הגדול רבי אברהם בורנשטיין, בעל ה'אבני נזר', האדמו"ר מסוכטשוב. בהיות הרב פרייס בן תשע הביאו אביו אל בעל ה'אבני נזר', כדי שילמד בישיבתו המפורסמת. ה'אבני נזר' התפלא שמביאים אליו ילד צעיר כל כך, התנה את קבלתו בבחינה, וכך אמר לילד: "אני אומר לך פלפול, ואתה תצטרך לחזור עליו ולומר אם הוא טוב או לא". ה'אבני נזר' אמר את הפלפול ושאל את האב: "האם הפלפול טוב?" האב השיב שהפלפול טוב. פנה ה'אבני נזר' לאברהם הקטן ושאל: "האם הפלפול טוב?" השיב הילד: "לא טוב". שאל ה'אבני נזר': "מה לא טוב?" השיב הילד: "באמצע חיברת שני דברים שלא מתאימים". ענה לו ה'אבני נזר': "זה בדיוק מה שרציתי לשמוע", והסכים שילמד בישיבתו. לאחר שנה נפטר ה'אבני נזר', אולם בשנה זו הספיק הילד ללמוד ממנו את דרך עיונו העמוק והמפולפל.
כשהיה בסוכטשוב הגיע יום אחד בעל ה'חלקת יואב' לבקר את רבו ה'אבני נזר', ושאל את הילד העילוי: "מה רב צריך לדעת?" השיב הילד: "כתב, שחיטה ומילה". שאל: "ומה עוד?" השיב הילד שעליו לדעת קידושין ועוד כמה נושאים חשובים. שאל שוב ה'חלקת יואב': "מה עוד?" ואז הילד ענה: "רב צריך לדעת ללמוד". בעל ה'חלקת יואב' נהנה מאוד מתשובתו, וכדי להדגיש את ערך הלמדנות היה הרב פרייס מספר סיפור זה, ומתאר שבעל ה'חלקת יואב' נהנה לשמע התשובה וצחק בקול גדול עד שכולו רעד.
הנער המשיך ללמוד בסוכטשוב ובשנת תרע"ו (1916), בהיותו כבן 15, עבר להתגורר בחמלניק, שם שימש את הרב אברהם יצחק סילמן זצ"ל, מתלמידי הרב צדוק הכהן מלובלין זצ"ל. בשנת תרע"ט, בהיותו כבן 18, נסמך על ידו לרבנות ובאותה שנה התחתן. מנישואיו אלו נולדו לו בן ובת, אך הנישואין לא החזיקו מעמד זמן רב ובני הזוג התגרשו. בשנות השואה נספה בנו במרד גטו ורשה.
עסקים ולימוד תורה בברלין
בשנת תרפ"ג (1923), בהיותו בן 23, עזב הרב פרייס את פולין לברלין המודרנית. הרב פרייס היה קשור לחסידות גור, ונהג כדרך רבים מתלמידי החכמים חסידי פולין, שיחד עם שקידתם על תלמודם התפרנסו ממלאכה או מסחר. בברלין החל להשקיע בנדל"ן והתחיל לצבור הון, עד שפתח בנק משלו וניהל אותו בעצמו. בנוסף ללימודיו האישיים, העביר בכל יום שיעור באחד מבתי הכנסת בברלין.
בשנים ההן הכיר את הגאון הגדול הרב חיים הלר זצ"ל, ששילב למדנות ומחקר, ולמד ממנו. הרב הלר היה מוערך בעיני גדולי ליטא ופולין, וסירב להתמנות לרב עיר כדי להתפנות לתלמודו. בהמשך הקים בברלין 'בית מדרש עליון' לרבנים, שם למדו מתורתו ומחוכמתו הרחבה במדעים השונים. מהרבנים ששמעו את שיעורי הרב הלר היו הגרי"ד סולובייצ'יק והרב מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מלובביץ'. כל חייו הרבה הרב פרייס לספר חידושי תורה וסיפורים של הרב חיים הלר (בילדותי, עד שמלאו לי 16 שנים, זכיתי לגור ברחוב הרב חיים הלר בירושלים, ולימים כששמעתי על גדולתו חשתי שביעות רצון על שגרתי ברחוב שנקרא על שמו).
ההימלטות לפריז והמעבר לקנדה
לאחר כעשר שנים בגרמניה שבהן הרב פרייס התפרנס ובו בזמן המשיך להתקדם בלימוד התורה, בעקבות עליית הנאצים לשלטון נאלץ לברוח בפתאומיות ובלי כל רכוש. זה היה לאחר שבבוקר אחד, אחד מלקוחותיו הנוכרים הזהיר אותו שלא ילך לבנק כי הנאצים מחפשים אותו. הוא הצליח להימלט בעור שיניו מגרמניה לצרפת, משאיר את כל נכסיו מאחור.
באין פרנסה ניסה למצוא משרת רבנות בפריז, אך לא הצליח בכך. זו הייתה תקופה קשה שבה סבל מקור וממחסור באוכל ובלבוש. ואולם בכל אותה תקופה המשיך ללמוד בהתמדה, ולימים סיפר שחלק מהחידושים הגדולים ביותר שלו חידש וכתב אז. בהמשך ניסה למצוא משרה רבנית בצפון אמריקה, עד שלבסוף קיבל הצעה מקהילת 'חברה ש"ס' בטורונטו שבקנדה לשמש להם רב ולהקים ישיבה לנערים בטורונטו, שבה חיו אז יותר מ־20 אלף יהודים. בשנת תרצ"ז, בהיותו כבן 36, הגיע לטורונטו, שם נשא לאישה את הרבנית שרה לבית ווין, אך בני הזוג לא זכו לילדים משלהם. ואולם בתו של הרב פרייס מנישואיו הראשונים הגיעה מאוחר יותר לטורונטו, וממנה היו לרב פרייס צאצאים.
ישיבת תורת חיים
הישיבה שהקים בטורונטו נקראה 'תורת חיים'. בנוסף לחינוך כל התלמידים, ראה הרב פרייס לעצמו שליחות לגדל בישיבתו רבנים, ובהדרגה היא הפכה להיות ישיבה גם לבחורים מבוגרים. בשנת תש"א הוא סמך לראשונה שלושה מבוגרי הישיבה לרבנות, אחד מהם הוא הרב גדליה פלדר, מחשובי הרבנים בטורונטו, מחבר סדרת 'יסודי ישורון'.
בעת המלחמה בשנת תש"א הוברחו לקנדה פליטים יהודים צעירים בעלי אזרחות גרמנית. בטענה שאולי הם מרגלים גרמנים, הממשלה הקנדית שלחה אותם למחנה מעצר בקוויבק. הרב פרייס הבין שהסיבה האמיתית לכליאתם הייתה שרשות ההגירה הקנדית לא הייתה מעוניינת לקלוט יהודים. הרב פרייס קבע פגישה באוטווה (עיר הבירה של קנדה) עם מר בלייר, ראש מחלקת ההגירה, שהיה נוצרי. כדי לשכנע אותו שיאשר לתלמידי הישיבות שנמנו עם העצורים להתגורר בקנדה, אמר לו הרב פרייס: "אלו אנשים שלמדו את התנ"ך והם יגבירו את הדתיות בקנדה". הוא סיפר שהטיעון הזה שכנע אותו, והוא הסכים לשחרר את בני הישיבות.
הרב פרייס נסע למחנות העצורים, כינס את בני הישיבות והודיע להם שהוא עומד לשחרר אותם מהמחנה ולהביאם לישיבתו בטורונטו. מנסיעה זו הוא חזר עם יותר מ־50 תלמידים. ההתרגשות בעיר בעקבות בואם הייתה עצומה. לא היה לתלמידים אלו רכוש וביגוד, ואנשי קהילת טורונטו דאגו לכל צורכיהם. בתש"ח דאג הרב פרייס גם לדרכונים בעבור בני ישיבות מאירופה כדי שיבואו ללמוד אצלו, והביא 55 תלמידים נוספים. כך הישיבה הלכה וגדלה, עד שלמדו בה קרוב ל־300 תלמידים, רובם צעירים ומיעוטם מבוגרים.
כמחנך
למרות גאונותו הצליח הרב פרייס לפשט את דבריו באופן שגם הנערים שהגיעו מבתים פשוטים יבינו את הלימוד ויתקדמו. לרב פרייס היה אופי חריף וביקורתי, ועם זאת דאג לתלמידיו באחריות רבה ומילא את צורכיהם. כשהייתה לו ביקורת, פעמים רבות ביטא אותה בחריפות ובשנינות. לדוגמה, כשמישהו אמר דבר תורה בבית הכנסת ופנה אליו לשאול איך היה, פעמים שהרב פרייס היה עונה: "לא רע ביחס לדברי תורה שנאמרים בדרך כלל, אבל שום דבר לא משתווה ללא לדבר בכלל".
תוכנית הלימוד בישיבה הייתה מוקדשת ללימודי קודש ללא שילוב מדעים. רוב התלמידים הגיעו מרקע יהודי־גרמני, ולא ראו בעיה ביציאה לטיול עם נערות על האי הסמוך לטורונטו. פעם הלשין מישהו לרב פרייס על כך. שאל אותו הרב פרייס: "הנערים בבית הספר הציבורי הולכים לאי?" השיב המלשין: "כן, אבל הם לא בחורי ישיבה". הרב פרייס החזיר לו: "אז אתה בעצם אומר שהחטא שלהם אינו שהם הולכים לאי, כי כולם הולכים לאי, אלא החטא שלהם הוא שהם בחורי ישיבה. על חטא כזה אני מוכן לסלוח להם".
לקראת סיום הלימודים בישיבה היה הרב פרייס שואל את התלמיד אם הוא מעוניין להמשיך ולהשתלם ברבנות. אם התלמיד ענה שהוא מתעניין בעולם המעשה, הרב פרייס עודד אותו ללמוד לתואר באוניברסיטה. זה לא היה מקובל בנוף הרבני האורתודוקסי באותה העת, אולם הרב פרייס הסביר שהוא רוצה שתלמידיו יהיו מוצלחים, "ובשביל להיות מוצלחים צריך תואר אקדמי". בפועל תלמידיו, הרבנים ואנשי המעשה, התפזרו בטורונטו וברחבי קנדה וחיזקו את התורה ויראת השמיים בקהילות רבות.
רבנות בטורונטו
כשהגיע הרב פרייס לטורונטו, אב בית הדין והרב הגדול בעיר היה הרב יהודה לייב גרויברט זצ"ל, מחבר שו"ת 'חבלים בנעימים', שהיה מבוגר ממנו בכ־40 שנה. ואף שהרב פרייס הובא לקנדה על ידי קהילת 'חברה ש"ס' בעבור הישיבה ובית הכנסת, הוא הצטרף לעזור לרב גרויברט. לאחר פטירת הרב גרויברט באותה שנה, הפך הרב פרייס לדמות התורנית המרכזית בטורונטו. הוא הקים גוף כשרות כללי, התקין עירוב לעיר וערך קידושין וגיטין, ונחשב אף אב בית דין דטורונטו.
הרב פרייס היה מצוי בספרי האמונה של הראשונים, כדוגמת רבי יהודה הלוי והרמב"ם, והיה נעזר בהם בדרשותיו ומוצא לדבריהם מקורות בתלמודים ובמדרשים. הרב פרייס סמך את העירוב על עמודי החשמל שסביב טורונטו. כשאחד מהקנאים התריס נגדו ואיים שיחתוך לו את העירוב, השיב הרב: "אדרבה, תנסה, ואז נזכה שיתקיים בנו וביערת הרע מקרבך…".
עצמאותו הכלכלית ועצמאותו בלימוד
גם בטורונטו חפץ הרב פרייס להיות עצמאי ולא להזדקק למשכורת תמורת רבנותו. אף שאיבד את כל הונו כשברח מגרמניה, ואף על פי ששימש ראש ישיבה ורב קהילה, חזר לעשות עסקים בנדל"ן בטורונטו, ושוב הרוויח כסף רב והתעשר. תלמידו הרב אברהם קלמן אמר שהרב פרייס "נעשה עשיר גדול ונתקיים בו 'תורה וגדולה במקום אחד'". אשתו הרבנית הייתה אחראית על הניהול היומיומי של עסקיו, אך הוא היה מקבל את ההחלטות, ובמהירות היה מסוגל לעבור מעיסוק בענייני חול לשקיעה בלימוד ובכתיבת חידושיו.
תלמידיו סיפרו שהוא התאפיין בעצמאות, ואמרו שבשונה מרוב הרבנים שעבודת הרבנות הפכה אותם להיות תלויים בקהילה, הרב פרייס התעקש להיות עצמאי כלכלית. הוא היה רב קהילת 'חברה ש"ס', אך בלי להיות תלוי בה, ואנשי הקהילה ידעו זאת היטב. את המשכורת ששילמו לו הוא שמר בקרן (קרן הרב פרייס), וממנה העניק מלגות ללומדי תורה מהקהילה כדי שייסעו ללמוד בארץ ישראל.
סוף ימיו
הרב פרייס עמד בראשות הישיבה במשך 38 שנה, משנת תרצ"ז עד תשל"ה, והמשיך לכהן כאב בית דין טורונטו עד סוף חייו, במשך 57 שנים. הוא נפטר ביום חמישי, ג' חול המועד פסח תשנ"ד. עם השנים מיעט ללמד תלמידים והרבה להשקיע בכתיבת ספריו. הוא היה אומר לתלמידיו שזמנו יקר והוא מוקדש לכתיבת דברי תורתו. חתני, הרב אבישי לקס, ששימש שליח ורב בטורונטו במשך שלוש השנים האחרונות, סייע בידי בכתיבת טור זה. בטור הבא אספר על משנתו של הרב פרייס ועל הגעת ספריו להר ברכה.
