לבנות, ומהר

ודאי שעדיף לא להעסיק את מי שמתנגדים לקיומנו בארץ, אולם כל עוד אין לכך פתרון מעשי אסור לעצור את בניין ארצנו • מטרתנו היא להגיע לשני מיליון תושבים יהודים ביהודה ושומרון, עיכוב הבנייה עלול להכשיל אותנו בחטא המרגלים • לעתיד לבוא יבואו הגויים ללמוד מאיתנו כיצד הציצית מבטאת את היכולת להעניק קדושה לחיי השגרה • מידת חסידות היא לבדוק את הציציות לפני הברכה, אולם בימינו אין צורך להתעכב בשל כך אם אין חשש סביר שנקרעו

שאלה בעניין הבנייה ביישובים

שאלה: הבנתי שדעת הרב היא שיש לבנות ביהודה ובשומרון, גם כאשר בונים עם פועלים ערבים. והלוא ידוע שהם שונאים אותנו ונלחמים בנו, וכאשר אנחנו בונים איתם, אנחנו מחזקים אותם באחיזתם בארץ, ועל כן צודקים היישובים שמתנגדים להעסקת ערבים!

בנוסף לכך, כל הטענה של התומכים בעבודה עם ערבים היא כספית בלבד, להוזיל את הבנייה, אם כן צריכים הרבנים לחנך את הציבור להתגבר על יצר הממון, ולשלם מחיר גבוה ובלבד שלא להעסיק ערבים! לא זו בלבד, אלא שכאשר יימנעו לחלוטין מלהעסיק ערבים, יימצאו פתרונות חדשניים להוזלת מחיר הבנייה, וכך תבוא לישראל ברכה כפולה.

תשובה: המטרה של הרוצים לבנות ביהודה ובשומרון עם ערבים היא ליישב את הארץ ולהרחיב את ההתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון במהירות המרבית, וככל שמחיר הדירות עולה, כך ישנם פחות קונים, וממילא תהליך ההתנחלות מתעכב. כמו כן אין כיום די פועלים כדי לבנות בקצב הנדרש. ואף שהעסקת ערבים עוינים מחזקת את שונאינו, אנחנו מתחזקים מכך הרבה יותר.

מובן שכל אדם היה מעדיף לתת עבודה לאחיו, ובוודאי לא לפועלים שאינם אוהדים את קיומו בארץ. ואולם אתגר זה, של שינוי שיטות הבנייה וזהות הפועלים העוסקים בכך, הוא אתגר ממלכתי שרק ממשלת ישראל מסוגלת לבצעו. כלומר בעולם ישנם מאות אלפי פועלי בניין שישמחו לקבל מישראל אשרת כניסה לשם עבודה בענף הבנייה. אם יוסרו החסמים השונים, כולל החוקים והתקנות בדבר גובה שכרם המינימלי, יהיה ניתן בקלות לקדם את הבנייה במהירות רבה יותר ובמחירים נמוכים יותר. ואולם עמדתן של ממשלות ישראל לדורותיהן, על פי עמדת גופי הביטחון השונים, שחשוב לתת עבודה לפועלי בניין ערבים מיהודה ושומרון. לדעת רבים, עמדה זו מוטעית ומבטאת את הקונספציה שהובילה למלחמה הקשה ולמחדלים המלווים אותה. לכן ראוי לכל מי שמתנגד לתפיסה זו לפעול לשינוי עמדת מערכת הביטחון והממשלה, אבל את זה צריך לעשות במסגרת פעילות פוליטית ולא בעיכוב הבנייה.

ישנה דרך נוספת – לשכלל את שיטת הבנייה על פי הניסיון שנצבר במדינות השונות ובתוספת שכלול ישראלי. הלוואי שיימצאו היזמים שיעשו זאת, אולם בינתיים צריך לבנות בקצב המהיר ביותר ובמחיר הנמוך ביותר האפשרי בימינו, כדי ליישב את הארץ ולסכל את הסכנה האיומה של מדינה עוינת בלב ארצנו.

להיזהר מחטא המרגלים

הקוראים לעכב את הבנייה צריכים להיזהר שלא להיכשל אפילו בצל צילו של חטא המרגלים. הרי המרגלים לא החליטו להיות רשעים ולהפר את מצוות יישוב הארץ ולגרום רעה לעם ישראל. הייתה להם טענה חזקה, הניסיון לכבוש את הארץ יסכן את כלל ישראל. וכיוון שנשלחו בהסכמת ה', חשבו שחובה עליהם להניא את העם מלהירתם למשימה שמעבר לכוחותיו.

גם למי שלא עלה לארץ לאחר התחלת העליות ההמוניות לפני כ־120 שנה היו טענות, כגון שאין לשתף פעולה עם חילונים או שהיישוב היהודי נאלץ להעסיק ערבים או שהוא תלוי כולו בשלטון זר ובכספי הברון.

גם עכשיו, לגבי בנייה עם ערבים, מדובר בטענות שיש בהן צדק, אבל בתמונה הכללית הן מחטיאות את המטרה הנעלה של יישוב הארץ והדיפת האויבים. הלוא עדיין מופעלים לחצים כבדים על מדינת ישראל, ואם לא נגיע בקצב המהיר ביותר לשני מיליון יהודים ויותר ביהודה ובשומרון, לא נקיים את המצווה והחובה המוטלת עלינו.

בשולי הדברים, ראוי להסב את תשומת הלב לעוד נקודה. פעמים רבות מי שקוראים להפסיק את הבנייה, כבר קנו בתים בזול בבנייה שהתבצעה על ידי פועלים ערבים, וכעת הם דורשים להפסיק את הבנייה הערבית, ולייקר את מחירי הדירות בעשרות אחוזים למתיישבים החדשים, בלא לחוש נקיפות מצפון על כך. אין זה הוגן מצידם להציג עמדה שדורשת מזולתם לשלם מחיר גבוה יותר, בלי שהם מציעים להשתתף בעלויות הגבוהות של המתיישבים החדשים.

הציצית מזכירה את כל המצוות

כפי שלמדנו בטור הקודם, מצוות הציצית מבטאת את המצוות כולן, שתכלית כל המצוות להדריך את האדם בהוצאת כוחותיו אל הפועל באופן הנכון והמבורך. הטלית בעלת ארבע הכנפות מבטאת את כל הכוחות הגנוזים באדם, והציציות היוצאות ממנה ומתפצלות לחוטים רבים – את הוצאת כל הכוחות אל הפועל. לכן מצוות הציצית מזכירה את כל המצוות, שנאמר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם" (במדבר טו, לט), וכפי שדרשו חכמים: "ראייה מביאה לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשייה" (מנחות מג, ב). כלומר ראיית הציצית מזכירה את כל המצוות, שתכליתן להוציא את הכוחות שבאדם אל הפועל.

מנח ומאברהם

שאלו חכמים: מהיכן זכו ישראל ללבוש המכובד של הציצית? השיבו: משֵם בן נח, שכאשר נח השתכר והתבזה, הלך שם עם יפת אחיו וכיסו את אביהם באופן שלא יתבזה, ופרע ה' את שכרו של שם לבניו, "שנתן להן מצוות ציצית, שהיא הוד והדר בעולם הזה ולעולם הבא" (משנת ר' אליעזר יד). ויפת, שקצת פחות הידר במצווה, הועיל לבניו שיזכו לקבורה ולא יתבזה גופם (בראשית רבה לו, ו).

ויש אומרים שזכו לציצית בזכות אברהם אבינו, שהציל את אנשי סדום מארבעת המלכים, ויכול היה לקבל את רכושם, אבל בחר שלא ליהנות מרכושם "מחוט ועד שרוך נעל" (בראשית יד, כג), ובזכות כך זכו בניו לכבוד הגדול של חוטי הציצית (שם וסוטה יז, א).

נח היה חלוץ בהוצאות כוחותיהם של שבעים האומות אל הפועל, ואברהם היה החלוץ בהוצאת כוחות ישראל אל הפועל, ולכן בזכותם זכו ישראל למצוות הציצית.

בשורה לעמים

הרעיון שמתגלה בציצית, שהוא הרעיון שבמצוות המעשיות שמסייעות לישראל להוציא את כוחותיהם הטובים אל הפועל – עתיד להעניק בשורה לכל העמים. וזו משמעות דברי חכמים: "כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשים לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים, שנאמר (זכריה ח, כג): כה אמר ה' צ־באות: בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים, והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר: נלכה עימכם, כי שמענו א־לוהים עימכם" (שבת לב, ב). בכל כנף אוחזים עשרה אנשים מכל אחת משבעים אומות, הרי שבכל כנף 700 אנשים, ובארבע כנפות הבגד – 2,800 איש.

ואין הכוונה עבדים במובן המשפיל, אלא אנשים שמבינים שבלא הדרכת התורה האדם נעשה משועבד לכבלי העולם הזה, בלא יכולת להוציא את כוחותיו הרוחניים אל הפועל. והם מבינים את מעלת ישראל שזהיר בציצית ומתמסר לגאולת הכוחות הגנוזים באדם ובעולם, והם חפצים לדבוק בו, כדי ללמוד כיצד להוציא את כישרונותיהם אל הפועל ולהביא ברכה לעצמם ולעמם (על פי מהר"ל חידושי אגדות מנחות מג, ב; עין איה שבת ב, רכא).

אפשר להוסיף שההתפעלות של בני האומות ממצוות הציצית של ישראל, שהיא בגד שהכול צריכים ללובשו, ואף על פי כן הוא הפך אצל ישראל לדבר מקודש, ויש בכך בשורה גדולה, שכל החיים השגרתיים יכולים להתעלות למדרגה של קדושה.

האם חייבים להפריד את חוטי הציצית

אמרו חכמים (מנחות מב, א) שצריך להפריד את חוטי הציציות. ביאר הטור (ח, ז), כי הציצית נקראת כך על שם החוטים הנפרדים. אך אין ההפרדה מעכבת את המצווה, לכן אין להפסיד תפילה בציבור בעבור הפרדתם (מגן אברהם ח, י; א"ר ח; שולחן ערוך הרב יב; משנה ברורה יח).

כאשר החוטים טובים, כמו החוטים בימינו, שאינם נוטים להסתבך, אין צורך לעסוק בהפרדתם (ערוך השולחן יג). אומנם אם בפועל הסתבכו, כגון לאחר הכביסה, יפרידם.

בדיקת הציציות לפני הברכה

שאלה: האם חובה לבדוק את הציציות לפני הברכה?

תשובה: בעבר פעמים שחוטי הציצית היו פחות חזקים והיה מצוי שנקרעו בלי שהלובש שם ליבו לכך, לפיכך כתב הרא"ש: "החרד לדבר ה' יבדוק הציצית קודם עטיפה, כדי שלא יברך ברכה לבטלה" (הל' ציצית כ). וכן נפסק בשולחן ערוך: "קודם שיברך יעיין בחוטי הציציות אם הם כשרים, כדי שלא יברך לבטלה" (אורח חיים ח, ט). ויש אומרים שכוונת הבדיקה גם בעבור עצם קיום המצווה (משנה ברורה כב).

אולם כל זה מידת חסידות, שכן חזקה על הציציות שלא נקרעו באופן שפוסלן בלא ששם לב לכך (שו"ת זרע אמת ג, קמב; ערוך השולחן ח, יד-טו). ורבים וגדולים לא נהגו במנהג חסידות זו (יחוה דעת ו, א). ועל כן מי שממהר לתפילה בציבור או לעלייה לתורה, לא יתעכב כדי לבדוק את הציציות (מגן אברהם ח, יא; ט"ז יג, ג; בן איש חי בראשית ג. ועי' משנה ברורה ח, כב).

ואף מידת החסידות לבדוק את הציציות היא בזמן שלעיתים מוצאים שהחוטים נקרעים ונפסלים (ראו טורי זהב ח, ח; מגן אברהם ח, יט). אולם כיום, אצל רוב רובם של האנשים החוטים אינם נקרעים מבלי משים, וממילא הם אינם צריכים לבדוק את הציציות לפני הברכה.

אומנם מי שאירע לו דבר שאולי גרם לקריעתם של חוטי הציציות, יבדקם מיד אם נותרו כשרים. וכן מי שאירע לו שחוטי ציציותיו נקרעו ונפסלו מבלי ששם ליבו לכך, או מי שעוסק במלאכה שעלולה לגרום לקריעתם, וכן חיילים שהתאמנו או לחמו עם הציציות, נכון שיבדקום בכל יום לפני הברכה.