הילינג, רייקי ושיטות ריפוי מן המזרח

יש אומרים שאסור לישראל להתרפא בשיטות אלו, מפני שהן נשענות על תפיסות אליליות • לדעת המתירים אין בשיטות ריפוי אלו צד אלילי • למעשה, העיקר כדעת הסוברים שאין איסור בהילינג ורייקי • רק כאשר מרפאים על ידי עבודה זרה, כלומר על ידי פנייה לאלילים, יש בדבר איסור • אין להתיר חילול שבת או אכילת מאכלים אסורים בטיפולי רפואה אלטרנטיבית • נכון לאדם שלא להתפתות אחר שמועות לא מבוססות או הלכי רוח חולפים

שאלה: האם מותר לפי ההלכה להתרפא על יד מרפאים בהילינג ורייקי?

הקדמה על אודות שיטות אלה: פירושה של המילה האנגלית 'הילינג' הוא הבראה וריפוי, והכוונה לקבוצת שיטות רפואיות שמבוססות על תורות המזרח, בודהיזם וטאואיזם, שהידועה בהן בארץ היא רייקי, וגם לה יש ענפים שונים. לטענת המרפאים בשיטות אלה, על ידי מגע במקומות מסוימים בגוף, או על ידי הנחת היד מעל אותם מקומות בלא מגע, הם מזרימים אנרגיה מרפאה מהאנרגיה הקוסמית, ובכך מעניקים לגוף כוח ומחזירים לו את האיזון הטבעי, ויוכל להתגבר על מכאוביו ותחלואיו. יש מרפאים שאף טוענים שהם יכולים לשלוח אנרגיה מרפאה לאנשים שנמצאים במרחק רב מהם.

שיטות אלה אינן מקובלות על הממסד הרפואי הנשען על מחקרים מדעיים שיטתיים, לפיהם אין ביסוס מדעי לרפואה בהילינג ורייקי. לכן לדעת רוב רובם של הרופאים אין יכולת בשיטות אלה להביא רפואה, מלבד ההשפעה הפסיכולוגית שיכולה לרפא (אפקט פלצבו). אולם מנגד ישנם לא מעט אנשים מכל שכבות האוכלוסייה שטוענים שנושעו מכאביהם וממחלותיהם על ידי מרפאים בהילינג ורייקי.

דעת האוסרים

יש אומרים שאסור לישראל להתרפא בשיטות אלו, מפני שהן נשענות על תפיסות אליליות, שכן האנרגיה הקוסמית שבעזרתה הם מרפאים נקראת אצלם כוח הצ'י, שהוא הכוח הרוחני שמחיה את העולם. אף המונחים שהמטפלים במזרח השתמשו בהם הם אליליים, וכן משפטי הריכוז ובקשת העזרה שחלק מהמרפאים אומרים לפני הטיפול הם פנייה לאלילים.

נוסף על כך, כיוון שלפי מדע הרפואה שיטות אלה הן שקר, ונוסדו על התפיסה האלילית שבשורשן, ממילא חל עליהן איסור של 'דרכי האמורי'. וכן כתבו קונטרס 'אל תפנו אל האלילים'; 'לא קסם בישראל'; 'ויען יוסף' (צברי) א, כב; 'ויען דוד' (וייס) ו, כה.

דעת המתירים

לדעת המתירים אין בשיטות ריפוי אלו צד אלילי, הואיל וכוח הצ'י הוא רעיון אמוני כללי על אודות כוח החיים הנמצא בכל היצורים, שאין בו הגשמה אלילית. ואומנם יש מאנשי המזרח שמאמינים בכוח זה כחלק מאמונה אלילית, אולם אין הכרח לקשר את התפישה על כוח הצ'י לתפיסה האלילית. ואף אם בתחילה שיטות רפואיות אלו צמחו אצל בעלי תפיסה אלילית, כיוון שבפועל המרפאים אינם מאמינים באלילים ואין בתהליך הריפוי פולחן אלילי, חל עליהם הכלל "כל דבר שיש בו משום רפואה – אין בו משום דרכי האמורי" (שבת סז, א). זאת משום שאיסור 'דרכי האמורי' חל על מנהגים שאין להם טעם מלבד היותם מסורת מקובלת של דתות זרות, ואילו כאן מדובר בדברים שנעשים לשם רפואה ולא כמסורת נוכרית. וכפי שכתב הרשב"א (א, תיג), שגם כאשר המסורות הללו של רופאים ורפואות מובלעות בתוך עניינים של עבודת אלילים, אין איסור לברור את הדברים שאין בהם עבודה זרה לצורך רפואה, כשם שאנו משתמשים במדע שכתוב בספרי הפילוסופים שיש בהם דברים נגד התורה.

ואין צורך שהמרפאים ברפואות אלו יציגו לחכמי התורה הוכחות לכך שהן מועילות, מפני שחכמי התורה אינם צריכים להכריע בשאלות רפואיות ולבדוק את כל המחקרים ומידת אמינותם, אלא רק לבחון אם אותם מרפאים והלקוחות שלהם מחשיבים עניין זה כרפואה או כמסורת פולחנית, ואם הוא נחשב כרפואה, אין בכך איסור.

הלכה כדעת המתירים

למעשה, העיקר כדעת הסוברים שאין איסור בהילינג ורייקי, כי רק כאשר מרפאים על ידי עבודה זרה, כלומר על ידי פנייה לאלילים, יש בדבר איסור. וכן אסור לרפא על ידי כשפים שפועלים על מה שקורה בעולם בעזרת כוחות טומאה ומלאכי חבלה. אבל כאשר כוונת המרפאים והמתרפאים לשם ריפוי בלא עזרת עבודה זרה או כשפים, גם כשהם מנסים להשפיע על החולי באופן סגולי רוחני, מותר (וכן עולה מפסקי הרי"ד סנהדרין סה, א; רשב"א א, תיג; דרשות הר"ן ד; מאירי שבת סז, ב; רמב"ם מורה נבוכים ג, לז, רדב"ז ה, סג; חינוך סב. וכן כתבו הרב דוד שור בספרו 'הרפואה המשלימה בהלכה', והרב רפאל שמרלא בספרו 'כי אני ה' רופאך').

אומנם אין להתיר חילול שבת או אכילת מאכלים אסורים כדי לבצע רפואה אלטרנטיבית, שכן בעניין זה הולכים אחר רוב הרופאים ואחר המומחים הגדולים יותר. ואכן ברור שהרופאים על פי הרפואה הממוסדת הם הרוב, ונוסף על כך הם נחשבים למומחים יותר, הואיל ודבריהם נשענים על מחקרים מדעיים שיטתיים (ראו פניני הלכה ימים נוראים ח, ד, 5).

מוח אחד ומטוטלת

שאלה: האם מותר להתרפא בעזרת שיטת 'מוח אחד' או מטוטלת?

תשובה: לפני ביאור ההלכה נקדים רקע קצר על אודות שיטות אלה: המרפאים בשיטת 'מוח אחד' (קינסיולוגיה יישומית) סוברים שגופו של האדם מודע בתת ההכרה שלו לשורש הבעיות שמהן הוא סובל, ולכן בעת ששואלים את החולה שאלות, על פי תגובת שריריו ניתן לדעת מה אמת ומה שקר, ולאתר בכך את שורשי הבעיות הרפואיות והפסיכולוגיות שמהן הוא סובל, ואת הזמן שבו החלו להתפתח, ומתוך כך להציע לו פתרונות ורפואות.

מטוטלת: המרפאים בשיטה זו נוהגים לאחוז בידם חוט שאליו מחוברת אבן או מתכת, ובעודם מתרכזים בהימנעות מלהניע את ידם, שואלים את החולה שאלות, ולפי תנועת המטוטלת מבינים את התשובות לשאלות. לתפיסתם, בעומק ההכרה המטפל יכול לדעת את התשובה, ולפי תנועת המטוטלת שנעה על ידי תנועה לא מודעת שלו, יוכל לפענח את המחלה ואת הדרך לריפויה.

המאמינים בשיטות אלו מתארים מקרים של חולים שהמערכת הרפואית הרגילה לא הצליחה לאתר את מקור בעייתם, ואילו מרפאים בשיטות אלו הצליחו לקלוע אל המטרה. לעיתים הם שולחים את החולים לטיפול רפואי קונבנציונלי, תוך שהם מחזקים את הטיפול בתרופות אלטרנטיביות, ולעיתים הם מעניקים את כל הטיפול הרפואי הנדרש לדעתם.

דעת האוסרים

יש סוברים שאסור ללכת למרפאים בשיטות אלו, מפני שלפי עמדת הממסד הרפואי ורוב רובם של הרופאים, אין לשיטות אלה בסיס עובדתי, וכל הטענות של מרפאים אלו כאילו הועילו לחולים, במקרה הטוב הועילו על ידי השפעה פסיכולוגית (אפקט פלצבו), ובמקרה הרע לא הועילו כלל ודבריהם שקר והונאה. נמצא ההולך אליהן זונח את המצווה לרפא את גופו וטועה לקבל טיפולי דמה שאין בהם תועלת. יתרה מזו, ההליכה אחר שיטות שקר מעקמת את מחשבתו של האדם וגורמת לו לטעות בהבנת התורה והדרכותיה.

זאת ועוד, לדעת המחמירים מדובר גם באיסור תורה של 'קוסם', שעניינו לנחש עתידות ונסתרות על ידי פעולות שונות, שמסייעות לו לשקוע בתודעה מדיטטיבית שתאפשר לו לדעת נסתרות. וכפי שכתב הרמב"ם (עבודה זרה יא, ו): "איזהו קוסם? זה העושה מעשה משאר המעשיות כדי שישום ותפנה מחשבתו מכל הדברים עד שיאמר… שראוי לעשות כן והזהרו מכך. יש מן הקוסמים שמשמשים בחול או באבנים… ויש מי שמסתכל במראה של ברזל או בעששית ומדמים ואומרים, ויש מי שנושא מקל בידו ונשען עליו ומכה בו עד שתפנה מחשבתו ומדבר…".

הלכה לדעת המתירים

אולם כמבואר לגבי הילינג ורייקי, אף שייתכן מאוד שהממסד הרפואי צודק, ואין שום תועלת ברפואות אלו, אין איסור להתרפא בהן. זאת משום שהמרפאים בשיטות אלה אינם צריכים להוכיח באופן מדעי שיש בהן תועלת כדי שיהיה מותר להיעזר בהן, ודי בכך שאנשים הולכים אל המרפאים בהן כדי להתרפא ולא כדי לקיים פולחן. לכן התירו חכמים (במשנה שם) להיעזר בשן של שועל, ובמסמר מן הצלוב לשם רפואה, אף שאלו היו תרופות סגוליות שלמדו ישראל מהגויים, וצמחו מתוך התפיסה האלילית. וכפי שאמרו חכמים (שבת סז, א): "כל דבר שיש בו משום רפואה – אין בו משום דרכי האמורי".

ואין בכך איסור קסמים, כי הקסמים האסורים נועדו לגלות עתיד, ואסרה התורה לבקש עתידות בעזרת כוחות רוחניים, כי הפנייה לכך מנוגדת לאמונה התמימה. אולם כאן מדובר באבחון רפואי, וממילא חל עליו הכלל "כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי" (וכך כתב הרשב"א א, תיג).

גם אין מתפקידם של חכמי ההלכה להילחם את מלחמתו של הממסד הרפואי נגד מרפאים אלטרנטיבים. ואף שמסתבר שהממסד הרפואי צודק ברוב דבריו, ייתכן שרפואות אלו מועילות באופן פסיכולוגי. וייתכן שלמרות הצלחותיו הרבות של הממסד הרפואי בתחומים שונים, ישנם דברים שעדיין לא הבין, ובעתיד המחקר המדעי יוכיח שבכמה דברים המרפאים האלטרנטיבים צדקו.

סיכום הלכה למעשה

למעשה אין איסור להתרפא ברפואות אלטרנטיביות כהילינג, רייקי, מוח אחד, מטוטלת, הומאופתיה וכדומה. אומנם אין להתיר חילול שבת או אכילת מאכלים אסורים ברפואה אלטרנטיבית, שכן בעניין זה הולכים אחר רוב הרופאים ואחר המומחים הגדולים יותר. ואכן ברור שהרופאים על פי הרפואה הממוסדת הם הרוב, וכן הם נחשבים למומחים יותר, הואיל ודבריהם נשענים על מחקרים מדעיים שיטתיים. אומנם אם החולה משוכנע שחייו יכולים להינצל על ידי רפואה אלטרנטיבית, מותר לו לחלל שבת ולאכול מאכלים אסורים על פיהם (פניני הלכה ימים נוראים ח, ד, 5).

אומנם נכון לאדם שלא להתפתות אחר שמועות לא מבוססות או הלכי רוח חולפים, ולבחון את דרכיו בהיגיון, אולם לאחר שהגיע למסקנה שרפואה אלטרנטיבית יכולה להביא מזור למחלתו ולכאביו, אין לו איסור לפנות אליה. זאת בתנאי שלא יעשה דברים שלפי הרפואה הממוסדת מסוכנים לבריאותו, שכן במצב של מחלוקת יש לנהוג כפי הרפואה הממוסדת, הואיל וכך היא דעת רוב הרופאים, וכך היא דעת המומחים הגדולים יותר על סמך ניסיונות שיטתיים (ראו שולחן ערוך אורח חיים תריח, ב-ד).