רביבים

איך כותבים הלכות כשרות

המחשבות וההחלטות שמאחורי הכרך החדש של 'פניני הלכה' – בנושאי כשרות • הסדר בספר החדש שונה מהסדר בשולחן ערוך: בארץ ישראל, המצוות התלויות בארץ חוזרות להיות המרכזיות • בגלות התמקדנו באיסורים שעניינם הישרדות מול הגויים, ואילו המצוות התלויות בארץ עוסקות בתיקון החברה ובבניין חיי קדושה • כל עוד רוב היהודים בחו"ל – המצוות התלויות בארץ אינן חלות מהתורה, וחזון התיקון רחוק מלהתממש • איננו קרובים לרוב יהודי בארץ, מכיוון שבעולם יש יהודים רבים שאינם מודעים ליהדותם. מדליין אולברייט וג'ון קרי, למשל

הכרך החדש: כשרות א'

מתוך לימוד המצוות שעוסקות בכשרות המזון הצומח בארץ, נוכל להבין עד כמה חסרים חיינו: עוד לא התקבצו כל הגלויות, ועדיין בית המקדש חרב, לכן איננו יכולים לקיים כראוי את המצוות התלויות בארץ, ולגלות את הקדושה בתוך כל מרחב המציאות הממשית

בחסדי ה', בשבוע שעבר יצא לאור הספר 'כשרות א' – הצומח והחי' במסגרת סדרת 'פניני הלכה'. מכיוון שטור זה הוא אישי, חשבתי שמן הראוי לשתף את קוראיו במחשבות שליוו את כתיבת הספר (והובאו בעיקרן בפתיחה לספר).

במשך שנים חשבתי לסדר את הלכות כשרות כפי שהן מסודרות בשולחן ערוך חלק יורה דעה. כלומר, להתחיל בהלכות שחיטה וטרפות, איסור דם, חלב, שרצים, בשר וחלב, תערובות, בישולי גויים, טבילת כלים והכשרתם ויין נסך (שו"ע יו"ד א-קלח), ואחר כך מצוות התלויות בארץ ודיני הצומח והחי (שו"ע יו"ד רצב-שלג). אולם תוך כדי לימוד הלכות שחיטה וטרפות, תערובות ובשר וחלב, מצאתי שאם רוצים להתבונן על הלכות כשרות באופן שלם, יש להקדים את הלכות הצומח לחי, שכן עיקר מאכלנו מהצומח – תבואה, קטניות, פירות וירקות. יתר על כן, מכיוון שתוכניתי הייתה להקדים לכל נושא פתיחה רעיונית, מצאתי שהרעיונות הבסיסיים אודות כשרות המאכלים גנוזים במצוות הקשורות למאכלים שמופקים מהצומח, שעיקרן המצוות התלויות בארץ ישראל, שמתוך קדושת הארץ מתבררת קדושת הפירות שצומחים בה. הביטוי המרכזי לכך במצוות תרומות ומעשרות, חלה ומתנות עניים – לקט, שכחה ופאה, פרט ועוללות.

החלק המוקדש לצומח

לפיכך החלטתי לפתוח בביאור ההלכות הנוגעות לגידול הצומח, ובכלל זה מצוות חדש, ערלה, כלאי אילן ובהמה, כלאי זרעים וכרם ומתנות עניים (פרקים א‑ו). לאחר מכן הלכות התרתו של הצומח לאכילה על ידי הפרשת תרומות ומעשרות וחלה (פרקים ז‑יב). מתוך העיסוק בצומח, הוקדש פרק להלכות הנוגעות לאיסור "בל תשחית", שיסודו בשמירת עצי פרי ומאכלים (פרק יג). כך יוצא שרובו של הספר עוסק בדיני הצומח (242 עמודים מתוך 375).

החלק המוקדש לחי

לאחר מכן הוקדשו שלושה פרקים (יד‑טז) ליחס הבסיסי לאכילת בשר ולדרך גידולם של בעלי חיים, ובתוך כך ביארתי בהרחבה את כלל הלכות צער בעלי חיים ושילוח הקן. בפרק י"ז פורטו המינים הטהורים והטמאים. עוד שני פרקים (יח‑ט) הוקדשו להלכות שחיטה, איסור אותו ואת בנו, כיסוי הדם והלכות המתנות שצוותה התורה לתת מהחי – כדוגמת הזרוע הלחיים והקיבה, בכורות, מעשר בהמה וראשית הגז. בזה סיימתי את החלק הראשון של הלכות כשרות שנקרא 'הצומח והחי' (חלק מההלכות שבכרך זה התבארו בקיצור בפניני הלכה ליקוטים חלק א' פרקים יב‑יג, וליקוטים חלק ג' פרקים ט‑יב, ומעתה לא יודפסו יותר בליקוטים).

תכנית הכרך הבא

בחלק השני אבאר בעז"ה את פרטי ההלכות הנוגעות למאכלי הבשר: בדיקת הטרפות – גלאט וכשר, הכשרת הבשר בהוצאת הדם, החלב וגיד הנשה, דיני בשר וחלב וההרחקות שביניהם. בנוסף לכך תתבארנה הלכות שרצים ותולעים, סדרי המטבח, הכשרת כלים וההרחקות מבישולי גויים, יין נסך וטבילת כלים. לפיכך שמו של החלק השני יהיה 'כשרות ב' – המזון והמטבח'. במחשבה ראשונה היה נדמה שהחלק השני יהיה ארוך יותר, אולם כפי הנראה עתה (רובו כתוב) הוא יהיה קצר מהראשון, שכן מצד מספר המצוות וההלכות, החלק הראשון גדול ורחב בהרבה. לנושאיו מוקדש רוב סדר 'זרעים', שהוא אחד מששת סדרי המשנה שמקיפים את כל התורה שבעל פה, ועוד כמה פרקים במסכת חולין; ואילו בנושאי החלק השני, אף שהוא מאוד מעשי, עוסקות פחות משתי מסכתות בגמרא (עיקר מסכת חולין, כחצי ממסכת עבודה זרה ומעט ממסכת פסחים).

הערכים שמתגלים בהלכות כשרות

היחס למזון שישראל אוכלים בארץ ישראל הוא אחד הביטויים לחיי האמונה, כפי שהדבר מתבטא במצוות התורה לברך לאחר האכילה את ברכת המזון, שעיקרה ברכת הארץ, כפי שאמרו חכמים: "אין לך חביבה מכולן יותר מברכת על הארץ", וכפי פשט הפסוק (דברים ח, י): "ואכלת ושבעת ובירכת את ה' אלוהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" (במדב"ר כג, ז; פנה"ל ברכות ה, א; ה, ד). בארץ ישראל הקדושה מתגלה בתוך הטבע (אורות התחיה כח), ולכן המזון והאכילה שבה קשורים לקדושה. במערכת המצוות התלויות בארץ אנו מבטאים את מכלול הערכים שמתגלים במזון שישראל מגדלים בארץ.

ראשית לכול, במצוות חדש וערלה – חדש בתבואה, וערלה בפירות העץ. שתי מצוות אלו נועדו לקדש את היבול הראשון, בתבואה – על ידי קרבן העומר לה' בכל שנה, ובפירות האילן – על ידי אכילת פירות השנה הרביעית בקדושה בירושלים. בשתי המצוות הללו למדנו גם את יסוד האיפוק. כלאיים מבטאים את הייחוד של כל מין, ייחוד שמבטא את אמונת הייחוד וגילויה בעולם על ידי ריבוי מינים, שלכל מין ייחוד משלו. במצוות מתנות עניים אנו לומדים כיצד לגלות את ערכי החסד בעת שאנו זוכים לקצור את פרי עמלנו. בתרומות ומעשרות וחלה, אנו לומדים כיצד לקיים את ערכי הקודש והחינוך בישראל, על ידי החזקת הכהנים והלוויים שהוקדשו לתורה וחינוך, ועל ידי קישור כל ישראל למקדש על ידי אכילת מעשר שני בקדושה בירושלים, תוך שיתוף העניים בשמחה. כך הקדושה מתגלה בתוך המציאות, ומרוממת את המאכלים של ארץ ישראל למדרגה של קודש, שמכוחם ישראל מקבלים כוח וחיוניות לגלות את דבר ה' בעולם ולתקנו.

לאור זאת מובן יותר, שאכן ראוי לפתוח את הלכות כשרות במצוות הצומח בארץ ישראל, ובהלכות העקרוניות הנוגעות לאכילת בשר, שעל ידן מתגלים הערכים שראוי שיתגלו במזון. מתוך כך נמשיך לכרך ב', שיעסוק באיסורים הקשורים למזון מן החי ולהרחקות מבישולי גויים. אומנם במשך הגלות הארוכה, הנושאים המרכזיים בהלכות כשרות היו בשר בחלב ותערובותיהם ואיסורי יין נסך ובישולי גויים, כי עסקנו בעיקר בהישרדות, שמבחינה הלכתית ביטויה בזהירות מאיסורים והתבוללות, כפי סדר ההלכות בשולחן ערוך חלק יורה דעה. אולם עתה כשאנחנו זוכים לקיבוץ גלויות ובניין הארץ, ראוי לחזור לסדר המתוקן, שבו עוסקים תחילה בערכי הקודש שמתגלים במצוות התלויות בארץ. כפי סדר המשנה, שמתחיל בסדר זרעים, תחילתו בברכות הנהנין והמשכו במצוות התלויות בארץ.

מכיוון שרובו של הספר עוסק במצוות התלויות בארץ, הקדשתי פרק ארוך (פרק יב) לסקירת כלל המצוות התלויות בארץ לאורך ההיסטוריה הישראלית – מעת כניסת ישראל לארץ בימי יהושע בן נון, דרך חורבן הבית הראשון, הבניין השני וחורבנו, ועד שזיכנו ה' ברוב רחמיו לחזור לארץ ולהקים בה את מדינת ישראל.

אין צורך בהקדמות רוחניות

בספרים הקודמים מצאתי צורך להקדים הקדמות רוחניות אמוניות, פעמים בפרק שלם בתחילת הספר, ופעמים בסעיפי הקדמה בפתיחת הפרק. ואילו בספר זה, שנפתח במצוות התלויות בארץ, מצאתי שאין בכך צורך: ביאור המצווה הוא עצמו הרעיון, ואין עוד צורך בשום הקדמות.

יש לאן לשאוף

מתוך לימוד המצוות הרבות והחשובות שעוסקות בכשרות המזון הצומח בארץ, נוכל להבין עד כמה חסרים חיינו: עוד לא התקבצו כל הגלויות, ועדיין בית המקדש חרב, לכן איננו יכולים לקיים כראוי את המצוות התלויות בארץ ולגלות את הקדושה בתוך כל מרחב המציאות הממשית. אף על פי כן קיום המצוות הללו, על פי הדרכת חכמים, מעניק לנו השראה והכוונה לגילוי ערכי הקודש במרחבי חיינו, ומתוך כך נזכה בעז"ה במהרה לקיומן המלא, ומהמצוות הקשורות לחקלאות תתפשט הדרכת התורה לשאר המקצועות.

מתי נתחייב במצוות מהתורה?

כידוע מצוות תרומות ומעשרות וחלה מחייבות מהתורה רק כאשר רוב ישראל חיים בארץ, וכאשר רוב ישראל עדיין נמצא בחוץ לארץ – חובת המצוות מדברי חכמים בלבד (פנה"ל כשרות א' יב, י‑יא). יש סוברים שהעם היהודי מונה כיום כשלושה עשר מיליון איש, ואם כן קרוב היום שרוב היהודים יגורו בארץ ונתחייב מהתורה במצוות תרומות ומעשרות וחלה. אולם כפי הנראה, מספר האנשים שיכולים להוכיח שהם יהודים הוא לפחות עשרים מיליון. כדוגמה לכך אפשר להביא את המקרה של ג'ורג' אוסבורן, שבמשך שש שנים היה שר האוצר הבריטי, ורק לאחרונה בהגיעו לגיל 46 גילה שהוא יהודי: אחיו תיאו ביקש להתגייר כהלכה כדי להתחתן עם יהודייה בשם ג'סטין פישר, אולם התברר שהוא בעצם יהודי. סבתו, אם אמו, הייתה יהודייה, חברת בית כנסת בבודפשט, שבעקבות השואה הסתירה את שורשיה היהודיים, עד שבבירור פשוט התברר שהיא יהודייה. לפני כשבועיים תיאו התחתן כהלכה, ואחיו, שר האוצר לשעבר, סיפר שכל המשפחה שמחה להיפגש עם שורשיה היהודיים והשתתפה בשמחה בחתונה היהודית הכשרה.

כיוצא בזה סיפרה פרופ' מדליין אולברייט, שכיהנה במשך כארבע שנים כשרת החוץ של ארצות הברית בממשל קלינטון. הוריה המירו את דתם לנצרות כדי להינצל מרדיפות, ורק בבגרותה נודע לה שהיא יהודייה ושקרובי משפחתה נרצחו בשואה. דומה לזה הוא סיפורו של ג'ון קרי, שהיה מועמד לנשיאות ארצות הברית וכיהן כשר החוץ בממשל אובמה, ורק בגיל שישים נודע לו שבני משפחת אביו הם יהודים שהמירו את דתם כדי להינצל מרדיפות. אחיו חזר לשורשיו והתגייר. הרי לנו שגם אנשים משכילים עם מודעות גבוהה יכולים שלא לדעת שהסבתות והסבים שלהם היו יהודים. אם נוסיף לחשבון את צאצאי האנוסים מלפני מאות שנים, הרי שנגיע ליותר ממאה מיליון. ה' יעזור ובמהרה יתקיימו בנו דברי התורה: "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוהיך ומשם יקחך… והיטיבך והרבך מאבותך. ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה'… למען חייך" (דברים ל, ד‑ו).

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד

הצטרפו לקבלת רביבים

הרשמה לניוזלטר שלנו

עוד ברביבים

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן